בתשובה לאיתי הראל, 10/05/03 12:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בזמנו התנדבתי באותו מקום בדיוק, והקונספט קצת הפריע לי, אבל לא ידעתי להגדיר את זה, עד שגידי כתב את המאמר שלעיל. המאמר הזה הבהיר לי מה הייתה הבעיה שלי עם המועדון: עיוורים לא צריכים להיות מופרדים משאר האנשים. אין שום סיבה הגיונית לקבץ אותם למועדון מיוחד להם בו הם יהיו בעיקר בקשר עם עיוורים אחרים. עוד פחות הגיוני הוא לשלוח כל מיני בני נוער כדי להיות איתם שם כאילו מדובר באנשים עם פיגור שכלי. נכון, לעיוורים יש מגבלה, אבל זה לא "מכה שניחתה עליהם" שצריך להזיל דמעות בגללה. זו מגבלה. אני עיוור צבעים וסנילי. נו, אז זו מכה נוראית שצריך לבכות עליה? צריך לבודד אותי מהחברה הזוכרת עם עוד כמוני? מה יוצא מזה? העיוורון לא רומס את כבודו של איש. מי שרומס אותו הם אנשים שחושבים שצריכים להתייחס אל העיוורים כמו אל אנשים מוגבלים נפשית, ולא כאל מי שהם בסך הכל מוגבלים פיזית. אני כותב את זה בעיקר כדי להבהיר למה אני מסכים עם מה שעפרונית כתבה כאן למעלה ואחרים תהו על שום מה ולמה. אתה לא סתם לוקה בחוסר פי.סי. - אתה לוקה בהתנשאות מלווה בצדקנות. שילוב קטלני שכזה. שמור את הדמעות שלך לעצמך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוכן להסביר איפה אתה רואה בתגובתו התנשאות, ועוד התנשאות מלווה בצדקנות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה שהוא ''פורץ בבכי'' ומתייחס אליהם כאל ''מסכנים'', ואל המגבלה שלהם כאל דבר ש''רומס את כבודם'', זו התנשאות, והתפיסה שלו את עצמו כמעין מלאך מושיע שמסייע בידם עד כמה שידו משגת ומלווה אותם ''עד הדלת'', זו הצדקנות. יאללה יאללה, בקיצור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר שמאד התעצבנתי שראיתי בפורום של תפוז על כוס קפה את התגובה שלו אגב מעולם לא השתתפתי בפורום זה ומעולם לא היה בפורום הזה איזכור של נושא העיוורים מלבד תגובתו של איתי כתבתי להם מה אני חושב על ההודעה הזואת והנה תגובתו של איתי גידי,מה שענית לך היה מהלב ולא רחמני ומתנשא,זה לפחות ההיכרות שיש לי עם העיוורים.אני חשבתי שאתה קצת יותר חכם,פירסמתי את המודעה בכמה פורומים כי רצית לשמוע את דעת כלל הגולשים על נושא רגיש זה,והופתעתי לטובה.כולם חיזקו את ידי,ואמרו לי כל הכבוד על היושר הפנימי שלי.אך אני סבור שעדין יש בציבור אנשים הבזים לאנשים עיוורים ואין מספיק תודעה בציבור לגבי אנשים אלו.לכן חשוב להעביר את המסר,ודוגמה כמו שלי,מעידה על כך שהגיע הזמן לעשות שינוי בגישה לגבי אנשים עיוורים ולעמוד לצידם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו: "אני עיוור צבעים וסנילי. נו, אז זו מכה נוראית שצריך לבכות עליה? צריך לבודד אותי מהחברה הזוכרת עם עוד כמוני?" אתה באמת מעוניין לשמוע את התשובה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד שתגיע התשובה הוא ממילא לא יזכור במה מדובר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום, קוראים לי דובי. אני לא יודע איך, אבל פתאום האתר הזה עלה לי על המסך. בטח אחותי שיחקה לי במחשב. על מה מדברים? אפשר להשתתף או שזה רק לוותיקים? תגידו, איך אני מפרסם פה מאמר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואח''כ אתה עוד אומר שאתה לא משעשע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד, שמעת על האגנוסטיקן הדיסלקטי שסבל מנדודי שינה? he'd lie awake at night wondering if there is a Dog
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
your sister ain't your sister
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |