בתשובה לניצה, 11/05/03 11:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם הציבור אינו עוסק בשאלות הפוליטיות כמרכז חייו ויש לו נטייה טיפשית לסמוך על מנהיגיו (דבר שאני מסכים לו בכל פה, אבל לוקח למחוזות אחרים לגמרי...), איזו משמעות או ערך אמת יש להסתמכות על דעת הציבור בשאלות פוליטיות ושימוש בה (או באופן ההצבעה) ככלי לניגוח פוליטי או אפילו כטיעון בדיון פוליטי, כמו שנעשה למשל כאן תגובה 145674 ("הסקר האמיתי היחיד שניתן להאמין לו (והוא המציאות) הוא הבחירות שנערכו לא מזמן"), כאן תגובה 145470 ("שרון בחר לעשות זאת בניגוד מוחלט וברור לעמדת מפלגתו (החלטת המרכז נגד מדינה פלשתינית ברוב של יותר מ95%) ולעמדת בוחריו, שהמשיכו ותמכו בו מתוך נאמנות לתדמית הישנה שלו כימני האולטימטיבי, ומתוך כך שהם לא מאמינים שהוא באמת מתכוון ליישם את דבריו") או כאן תגובה 144949 ("המפלגות שעשו את אוסלו ירדו לכמחצית מכוחן, זה הדבר הדרמטי ביותר שקרה לדעתי בבחירות אלו.") ובטח בעוד אלפי או עשרות אלפי תגובות באייל? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
צריך להשאיר את המשפט בהקשרו. אני לא עוסקת בפסיכולוגית המונים, אבל בלי לקחת סיכון גדול מידי אני יכולה לומר שהדעה הפוליטית של רוב הציבור אינה נוצרת בתהליך לוגי פשוט בלבד: מתחילים עם חוסר דעה- שומעים את טיעוני הצדדים, חושבים ואז מחליטים על הדעה. במה שגורם לאדם הממוצע לקבוע את דעתו הפוליטית מעורבים הרבה דברים נוספים חוץ מההגיון הפשוט. בין השאר, יש לאדם הממוצע נטייה להשאר במרכז, במקום של קונצנזוס יחסי, כלומר באופן טבעי, תהיה נטיה לרוב הציבור להצביע למפלגות הגדולות. (אני חושבת שיש בנטיה הזאת הרבה חיוב, היא מאפשרת יציבות במשטר דמוקרטי, על אף שעלי כנראה דילגו כשחילקו את התכונה הזאת...) בגלל נטיה זאת לא ניתן ללמוד מכך שמצביעי הליכוד לא הצביעו לאיחוד הלאומי (הנחשב מפלגה קיצונית), בתגובה להכרזתו של שרון על רצונו להקים מדינה פלשתינית, על תמיכה שלהם במדינה כזאת. במיוחד שההכרזה בעד הקמת מדינה פלסטינית היתה שבירה פתאומית שמאלה. גם לשמאל קשה לעכל את ההכרזות האלה של שרון והם לא מאמינים לו.(והלואי שהם צודקים. אני מוכנה לכתוב באייל מאה פעם "טעיתי בגדול", אם יתברר ששרון משתמש בהכרזות האלה ללא כוונה אמיתית) בקיצור המשפט הנ"ל נאמר בהקשר להסבר למה לציבור אין תגובה מהירה לשינויים בדעות של המנהיגים הפוליטיים שלו, ולא בתור זלזול בחשיבות ובמשמעות של דעת הציבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה רק אני, אבל התחושה שלי היא שיש במשפט הזה הרבה יותר מזה, ובהקשר. בסופו של דבר המסקנה המתבקשת מהתגובה שלך היא שהכנסת לא באמת מייצגת באמת את דעת העם12. מדוע? כי אנשים, לפי מה שאת אומרת, נמנעים מלהצביע למפלגות שנתפסות כ"קיצוניות" מסיבה שהיא לא עניינית להצבעה - גודל המפלגה, מידת הקונצנזואליות שלה, רמת ה"עיכול" של המצביעים את השינויים עליהם מצביעים מנהיגיה וכו'. יצרת כאן כלי רטורי מוצלח - העם חושב אחרת מנבחריו. האם הכלי הזה מבוסס? לא בהכרח, והנה דוגמה: אני רוצה להציע תיזה אחרת - אנשים (למשל מצביעי ליכוד) מציגים בשיחות (למשל עם ניצה) דעות שנחשבות קיצוניות מסיבות שונות - כדי להיתפס בחברה כאסרטיביים, כדי למצוא חן בעיני אשת שיחם (שהיא מזוהה מהמחנה המכונה "ימין קיצוני") או מכל סיבה אחרת. אז אולי דווקא להיפך? אולי כשאנשים באים לקלפי הם שואלים את עצמם לא "מה ראוי שיהיה?" אלא "מה אפשרי להשיג?" ומעדיפים דעות פשרניות (ואם מותר לי להשתמש במילה חסרת פשר: "פרגמטיות") על הדעות הקיצוניות-לכאורה שהם מציגים שלא בנבכי הקלפי? והנה על פי התזה שלי דווקא השוליים (הימניים והשמאליים) הציבוריים, כפי שהם משתקפים בתקשורת ובשיחות הסלון דווקא הם המנופחים מעבר לגודלם האמיתי, ולאו דווקא המפלגות שבלב הקונצנזוס. אשר לשאלת ה"עיכול". נחמד, אבל לדעתי לפחות, אין ציגרה. במדינה כמו שלנו שממליכה נבחרי ציבור ומורידה אותם תוך שבוע (זוכרים את אמנון ליפקין שחק למשל?) הציבור מעורה ומגיב במהירות רבה. 1 אלא אם כן ניקח את "העם רוצה מפלגות גדולות" כ"דעת העם". 2 ואני, אני בכלל לא קונה שיש דבר כזה דעת העם, אבל זה אני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון לומר שהמסקנה שלי היא שהעם חושב אחרת מנבחריו. אלא אני חושבת שהמנגנון בו מתקבל ההחלטה למי לבחור מורכב מהרבה רבדים. שלא כולם מודעים ורציונליים, ולכן לא לכל עמדה או אמירה יש השפעה מיידית וישירה על דפוסי ההצבעה של הקהל. בגדול, אני מסכימה אתך שההחלטה במי לבחור היא הרבה יותר רצינית, משמעותית, ומשקפת מאשר מה לענות לסקר, או מה אומרים בשיחות סלון. ולכן בשבילי, היא זו שקובעת מהי את "דעת העם" (מהו השקלול של הדעה של כל הפרטים ושל כל השיקולים של כל פרט). כל הניתוחים שעשיתי נצרכים כדי להבין את הסתירה שבין ירידת כוחן של מפלגות אוסלו המובהקות מצד אחד, ועלית כוחו של מי שאמר שימשיך בעצם בדרך אוסלו מן הצד השני, שהתגלתה בבחירות אלו. כיון שהבחירה מורכבת מהרבה יותר מאשר התייחסות לאמירה או עמדה מסויימת, אני טוענת שלא ניתן לומר שבגלל ששרון אמר שהוא יקים מדינה פלשתינית, הבוחרים שלו גם הם בעד מדינה פלשתינית. (מה שאני כן יכולה לומר על בוחריו של יוסי שריד). משום שהשיקולים לבחירתו של שרון הם מעבר לזה שהוא אמר משהו כזה או אחר, אלא הם מתייחסים למכלול האישיות והמעשים שלו בעבר ובהווה. כיון שהאמירה הזאת לא "מתאימה" לשרון, סביר לדעתי להסביר את הסתירה בכך שהוא נבחר למרות האמירה ולא בגללה. לגבי ליפקין שחק, ומצנע, וברק ובמידה מסויימת גם נתניהו, הם דווקא הדוגמא לכך שלא ניתן להשתיל בלון תקשורתי באופן אמיתי לתוך דעת הקהל, אלא זה צריך לעבור דרך ה"רגליים". כמו שנאמר: מה שבא בקלות הולך בקלות. את המקום שלך בציבוריות הישראלית אתה צריך לקנות בהרבה זמן יזע והתמדה (שרון ופרס יוכיחו). אבל אחרי שקנית אותו, תצטרך הרבה כשלונות ואמירות לא מתאימות כדי לאבד את המקום(ושרון ופרס יוכיחו). 1 כן, נטיית הקהל היא לטובת מפלגות גדולות וזה אמנם חלק מחוש העדר, אולם חשוב להשרדות ויציבות של החברה 2 אני חושבת שדעת הקהל היא סיכום של דעת הפרטים. כך שבהגדרה, אם יש דעה לפרטים יש דעה לקהל |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |