 |
תעלת הימים אמורה להגיע לשווי משקל שבו כמות המיים שמועברת בה שווה לכמות האיוד הטבעי (בעצם, אפשר לראות בכל העניין הפקת חשמל תוך ניצול אנרגית השמש).
שילוב עניין ההתפלה שמגדיל את הספיקה מעבר לאיוד הטבעי לכמות המים המותפלים, הוא חדש לי. מבחינה ראשונה זה לא נראה מי יודע מה כלכלי, כי אם רוצים לשתות את המים האלה למעלה, צריך שוב להשקיע אנרגיה ששווה כמעט לאנרגיה שדרושה להתפלתם.
עניין החשמל הזול בלילה הוא משהו אחר. בזמנו, העלה את הרעיון פרופ' אילתא שהיה המדען הראשי של משרד המסחר והתעשיה, והוא טען שהוספת מנגנון האגירה הזה רק היא תהפוך את כל הפרויקט לכלכלי.
אסביר במה מדובר.
אולי שמעת לאחרונה שחברת מקורות הודיעה שבגלל הנחיצות הרבה במילוי מאגרי המים התת קרקעיים היא שואבת מים מהכינרת גם ביום, כשהחשמל יקר.
העניין הוא כזה: חברת החשמל צריכה להיערך להספקת צריכת החשמל המקסימאלית שמתרחשת ביום. לשם כך יש צורך בהחזקת דודי קיטור חמים שיספיקו למטרה הזאת. כיבוי והדלקה של הדודים יבזבזו אנרגיה יותר מהשארתם חמים בלילה. לכן נוצר מצב שבו תחנות הכח עובדות בלילה "על ריק". אילו היה אפשר להפעיל את תחנת הכח בהספק קבוע כשעודף החשמל מועבר, נניח למצברים, ובשעות העומס משתמשים גם בהם, היה הדבר הכי אופטימלי.
תעלת הימים אמור לשמש מצבר כזה. עודף החשמל בלילה ינוצל כדי לשאוב מים מים המלח ולאגרם באגם גדול למעלה.
מה שאתה אמרת לא קשור בפיזור אחיד. אם לא כדאי כלכלתית לבנות מנהרה ארוכה כדי למנוע את הצורך לשאוב את מי הים התיכון לאיזה שיא גובה, צריך לעשות זאת. במקרה זה, מההספק שמתקבל צריך להפחית את הפסדי החיכוך שבהעלאת המיים לשיא הגובה והורדתם חזרה לגובה פני הים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש