 |
|
 |
||
|
||||
 |
טלה, אהבתי מאוד, ורציתי להוסיף כמה מילים על הורנבלואר, אחד הגיבורים הנערצים עלי ביותר. הספרים עוקבים אחרי הקריירה של הורנבלואר בצי של אדמירל נלסון, החל מגיוסו כ-midshipman לצי, שם הוא מתחשל, עובר את המקבילה הנפוליאונית ל"זובור", לומד את חשיבותה של אחוות לוחמים, ובעיקר מתבגר. בהדרגה הוא רוכש את אמונם והערצתם של מלחיו, מקבל פיקוד על ספינה, נישא (בנישואין ראשונים לא מוצלחים, ובנישואין שניים מוצלחים בהרבה), ובסוף - מוצב כאדמירל באיי הודו המערבית. מה שהופך אותו ללא סתם פאואר-ריינג'ר נפוליאוני הוא הלבטים והספיקות העצמיים האוכלים בו בכל פה. חוסר בטחונו, חולשותיו, הטעויות שהוא עושה בחיים האישיים והשאלות המטרידות אותו מבחינה מקצועית ואישית הם ההופכים אותו לדמות כל כך קסומה ואהובה. אגב, רבים (ואני בתוכם) התוודעו לספריו המופלאים של C.S. Forester דרך המיני-סדרה המופלאה לא פחות (ואף יותר) בהפקת A&E. מומלץ, מומלץ, מומלץ! |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בעקבות ההמלצה שלך קראנו, בני ואני, את Beat to Quarters ("עמדות קרב"?), הספר הראשון שפורסטר כתב בסדרה הזו. די נהננו, למרות שאני קצת הלכתי לאיבוד בין כל המונחים הימאיים האלה. מצא חן בעיני שפורסטר לא עושה הרבה הנחות בתאורים שלו, ולא מנסה "להגן" על הקוראים מפני מחזות איומים וקשים, בעיקר עינויים, עונשים גופניים ומיתות שונות ומשונות. דבר נוסף שמצא חן בעיני הוא שהגיבור, הורנבלואר, מוצג דווקא כגיבור מבחינת "המתגבר על יצרו". ב"יצרו" הכוונה לחוסר הבטחון העצמי שלו, רגש הנחיתות הסוציו-אקונומי שלו וכו'. הוא לא סופרמן עלי גלים. חוות דעת סופית - לא מפיל מהכסא, אבל קריאה שוטפת ומהנה, במיוחד למי שרוצה להיתחבר לחוויות ילדות מימי "ילדי קפטן גרנט" של ז'ול וורן. אחרי הספר הזה ניסינו לקרוא ספר נוסף באותו סיגנון, ספר שהיה רב מכר עולמי. זהו "מאה הימים" של פטריק או'בריין. בני השתעמם וזנח את הספר אחרי הפרק הראשון, ואני החלטתי לסיים אותו עד הסוף, למרות טרחנותו הקריפטית. מסקנה - אם רוצים לקרוא הרפקאות ימיות מהמאה ה19, צריך קודם לקרוא את פורסטר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מאה הימים" הוא הכרך ה-19 בסדרה בת עשרים כרכים. נסה לקרוא אותה מתחילתה... הכרכים הראשונים (ראה למשל את תגובה 51430) איטיים וטרחניים למדי, למרות שאישית מאוד נהנתי מהם. בכל אופן, הכתיבה בהחלט משתפרת עם הזמן, והכרך החמישי, Desolation Island (שהוא האחרון שקראתי עד כה) הוא מרתק ממש - למיטב הבנתי, הוא מהווה נקודת מפנה בסדרה. או'בריין אמר על ספר זה כי לאחר כתיבתו הבין שיוסיף לכתוב עוד רבות על עלילות ג'ק אוברי וסטיבן מצ'ורין, גיבורי הסדרה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |