בתשובה להאייל האלמוני, 06/05/03 9:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תמוה. אם חו"ח אחד מילדי יהיה אוטיסט, הוא ילמד באחד המוסדות הקיימים לחינוך מיוחד. אני מצפה מהמדינה למקם את המוסד במקום שיהלום את צרכי הילד. מי קבע שכל מקום מתאים חייב להיות מקום שמפריע למישהו אחר? האמנם אין על פני מדינת ישראל מספיק מקומות שיענו על צרכי החוסים ולא יפריעו לתושבי השכונה? אני אכן עקבית- למדינה אין זכות על אף אחד. יש לה חובות כלפי אזרחיה, מפגרים, אוטיסטים ורגילים כאחד. המדינה צריכה למצוא מקום מתאים לאוטיסטים שלא יפריע ללא-אוטיסטים. הואיל ויש עשרות ומאות מוסדות כאלו בדיוק, שאין עליהם שום תלונה, נותר לי לנחש שבמקרים הבודדים בהם השכנים כן מתלוננים יש, אולי, שכנים קנטרנים אבל בטח גם החלטות שגויות שהדודה בירוקרטיה אירגנה לנו. מוגזם לדרוש שיקול דעת? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עד איזה גבול את מוכנה ללכת ב"שלא יפריעו למישהו אחר"? האם "הפרעה" אצלך פירושה "הפרעה" רק במובן של רעש סביבתי כלשהו (וזה, כבר אמרו, יכול להיגרם באותה מידה גם ע"י תינוקות צורחים, כלבים נובחים, או נוער אנרגטי במידה סבירה, ואם כך למה לגרש דווקא את האוטיסטים?) או שזו "הפרעה" אחרת? כי יש כאלה שמופרעים מעצם המחשבה/הידיעה שהאחר, ובמקרה דנן האוטיסטים, קיימים. כיוון שבמקרה הנידון, למשל, אפילו הדיירים עצמם הודו שהרעש שנגרם ע"י האוטיסטים הוא סביר, נראה שההפרעה שמרגיש האדון היקר לשעבר מנכ"ל משרד החינוך, היא משהו קרוב יותר לסוג השני. בכל מקרה התנאי "שהאוטיסטים לא יפריעו ללא אוטיסטים" לא מריח לי טוב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |