לחם ושעשועים בפלסטין 14417
אלכסנדר מאן יום א', 14/1/2001, 16:24
פרשה זו הינה דוגמא נוספת לכדאיות זירוזו של הסכם הגירושין בין מדינת ישראל לשכנתה הפלסטינאית, ולנסיגה חד צדדית מכל שטחי כבושי 67, תוך הקפדה יתרה על הפרדה מוחלטת.

אין למדינת ישראל דבר של ממש משותף לצורות שילטון והגמוניה ערביות-מוסלמיות למיניהן - 'מתקדמות' ככל שיהיו - היות ורוב קהל היעד הפלסטינאי-מוסלמי לכל הסכם שלום עתידי עם שכנתו מדינת ישראל, אוחז בתפיסת עולם ערכית אחרת לחלוטין.

מסתבר שפרוייקצית הפניית השנאה הלוהטת מצד מנהיגי פלסטין השונים כלפי ישראל - וזאת על מנת להסיח את דעת ההמונים
מבעיותיהם הפנימיות - מצריכה חדשות לבקרים קורבנות נוספים למולך זה, אף מקרב שורות בני עמם עצמם.

חמור מאוד המצב מעבר לזאת כי ישראל לא התגייסה כלל להגן על חיי שני אומללים אלו, לא כל שכן שמר פרס נאות אף לבקר ולהצטלם יחדיו עם
האיש - אשר כישוריו הדמוקרטיים השונים באו לביטוי עוד באותו היום.

א. מאן
לחם ושעשועים בפלסטין 14432
רועי • בתשובה לאלכסנדר מאן יום ב', 15/1/2001, 12:34
כמו צד"ל בלבנון כך גם פה.
מי שמועיל למדינה מגלה כי המדינה לא מועילה לו כאשר הוא זקוק לעזרה.

האם מקרה ששני המקרים קרו בבמשלת שמאל? או שבממשלת ימין הדבר היה דומה?

אגב היום רשום בעיתון על בג"ץ שיצא בנושא מטעם וועד המשתפי"ם.
מעניין מה יפסוק בית המשפט - האם מדינת ישראל צריכהה להגן על מי שהועיל לה?

מזכיר לי אגב את הסדרות של משימה בלתי אפשרית שבהן תמיד היה נאמר שמי שיתפס המדינה תכחיש כל קשר..

רועי
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות