|
||||
|
||||
"אי אפשר לומר על מרבית השירים שנכתבו בעברית לאחר "המהפכה " של זך שאפשר ליהנות מהם.." - אני מניחה שכוונתך היא לומר ש*אתה* לא נהנה מהם. והגעגועים לנראטיב, פירושם שאתה מחפש בשירה בדיוק מה שאתה מחפש בפרוזה? סיפור טוב? ומה בדבר שירי טבע קלאסיים (מהיינה ועד ויטמן), שאין בהם כל סיפור? |
|
||||
|
||||
אני מופתע - ושמח - לגלות שאתם מנהלים דיון על שירה שמובן גם לבור כמוני. אתה יכול בבקשה לספק לינק לשיר טבע קלאסי? לצערי, אין לי מושג מה זה. |
|
||||
|
||||
קלאסיים = כמובן, לא כאלה השייכים לתקופה הקלאסית, אלא שירים שנכתבו באחת המתכונות השיריות המסורתיות 1. הנה שיר של ויטמן לדוגמה: היינריך היינה: דוגמה מקומית - לאה גולדברג: 1 אין הידע שלי בשירה מגיע עד כדי קישור מנומק בין ויטמן והיינה. |
|
||||
|
||||
שירי טבע פה ושם אין בהם כל רע. גם אני נהנה מהם מדי פעם. אבל שירים אישיים מדי הרסו את ז'אנר השירה. מספיק להסתכל על כל המליוני השירים האלה באתרים כמו הבמה החדשה וכל ספרי השירה האלה שאנשים מפרסמים וקוראים אותם רק מקורבים באיומי אקדח, למה אנשים לא מתעניינים בהם ? כל היצירות האלה הם שירים לא ברורים על חוויה אישית זאת או אחרת שמדברת רק למשורר אנשים מתעניינים בשירים שמרגשים אותם ומרתקים אותם שיש בהם סיפור טוב או חרוזים ושורות שנשארות בזכרון . אנשים יכולים לצטט לך שירים כאלה מהזיכרון של אדגר אלן פו או אלתרמן או לואיס קרול , או קולרידג' וכו' שעונים על ההגדרה אבל השירים המודרניים האלה שמובנים רק לפרופסורים לספרות כמו מר נתן זך לא יכולים לדבר לאף אחד חוץ מהם . האיש הזה הרס את השירה העיברית . |
|
||||
|
||||
והשיר הזה, Leaving Europe 2 (הרפורמה המוניטארית), ריגש אותך? ריתק אותך? יש בו סיפור טוב? או חרוזים ושורות שישארו בזיכרון? |
|
||||
|
||||
אבל לא ברור לי - האם אתה טוען שמשוררים קדומים יותר *לא* כתבו שירים המתייחסים לחוויה האישית שלהם? אולי אתה מתכוון שהעיסוק במצבי הנפש של האני (הכותב) הפך מפורש יותר. |
|
||||
|
||||
'במה חדשה' הוא תולדה של גרפומניה פשוטה וחוסר סינון מינימלי. רוב הכותבים שם לא יודעים מי זה זך, ולכן ודאי לא יכלו להיות מושפעים מהמהפכה שלו. אני אוהב שירה נראטיבית, אבל לטעון ששירה לא נרטיבית אינה יכולה להיות מעניינת זו הגזמה פרועה. מה שנכון, שירה (נראטיבית או לא) שכתובה רע אינה מעניינת, נקודה. |
|
||||
|
||||
"רוב הכותבים (בבמה חדשה) אינם יודעים מי זה זך.." אני מניח שאתה מכיר את כולם שם ואתה יודע ש"רובם וגו' " וחוץ מזה: יש מספיק משוררים וחובבי שירה, אפילו בדיון זה, שהיו שמחים אם רבים לא יכירו את שירתו של זך. ורק אעיר כאן: אף כי אישיותו של זך אינה מלבבת בעיני, ודעותיו בעניינים שונים מעלה בי קבס, עדיין שירתו בעיני, היא מן המעולות, המרגשות והדובבות אל לבי וראשי. |
|
||||
|
||||
ביצעתי דגימה אקראית של טקסטים בבמה חדשה פעמים רבות. אין בכך מדגם סטטיסטי, כמובן, אך מאחר ולא הלכתי עפ"י שום סדר הגיוני, אפשר לראות זאת כמדגם. מאיכות הטקסטים שקראתי אפשר היה להסיק שרוב גדול מהכותבים שם אינם קוראים שירה (ולכן, על אחת כמה וכמה, לא קראו את זך). לפיכך הסקתי שרוב הכותבים בבמה חדשה לא קראו את זך. יש לך הוכחות הסותרות זאת? |
|
||||
|
||||
יש סיפור ישן על אוטובוס שנוסע ואוסף נוסעים, מוריד את חלקם ומעלה אחרים. בסוף שואלים לשמו. כך נראה לי מה שדגמת בבמה חדשה. אז יופי, קראת כמה הגיגים שכותביהם קוראים להם שירים ורמתם לא נראית לך. מזה היסקת שאינם מכירים את זך. אכן, מסקנה ממש מתבקשת... וברצינות, איך אתה יכול לקבוע מי קרא ומי לא? ועל סמך מה? כאילו כל מי שקורא שירים צריך גם לכתוב שירים. ואולי הם כל כך מכירים את זך ואינם רוצים לכתוב כמוהו? אז מה אתה מבקש הוכחות ממני? מה, אני מומחה לחפרכת טיעונים "אינטיליגנטיים?" זה כאילו שאני אכתוב שבדגימה שעשיתי על המפרסמים בבמה חדשה התברר לי שרוב הגברים שם מעדיפים נשים ורוב הנשים מעדיפות גברים. מה שמראה שהם לא קראו את רמבו ואת ורלין. ואשאל אותך: יש לך הוכחות שזה לא כך? |
|
||||
|
||||
1. הבהרתי שוב: מעצם ההתייחסות לדברים ברמה מסוימת כשירה, נראה לי לא ייתכן שהאדם שכתב דברים אלו ואף פרסם אותם מודע לשירה העברית. 2. מניסיון אישי, בהכרות עם משתתפי סדנאות שירה למיניהן, שרובם כותבים טוב יותר מהממוצע של במה חדשה, רובם לא קרא הרבה שירה (ולבטח לא את זך). לכן, על אחת כמה וכמה. 3. ידוע (מהעיתונות, מסקרים, ובכלל) שמספר קוראי השירה בארץ בין הצעירים הוא זעום למדי. מספר האנשים שפרסמו בבמה חדשה הוא קרוב ל- 10,000. גם אם נניח שכל מי שקורא שירה פרסם בבמה חדשה, עדיין נקבל אחוז גבוה של המפרסמים בבמה שאינו קורא שירה. |
|
||||
|
||||
רק להבהרה - למה אכפת לנו אם הם קראו או לא את זך? להזכירכם: במה חדשה אינה מתיימרת לייצג את מיטב השירה והפרוזה בישראל. היא מתיימרת לייצג איזו שירה ופרוזה שרוצה להיות מיוצגת בה, חלק גדול מהכותבים שם אינם מתייחסים אל מה שהם מפרסמים שם כ"אמנות גדולה", ואפילו לא כ"אמנות טובה", אלא כמעין תרפיה. הפרסום הוא רק נדבך נוסף של התרפיה. כל זה, כמובן, לא אומר שאין פה ושם אנשים מוכשרים שמפרסמים בבמה. אני נוטה להאמין שאם נחכה מספיק זמן, אנשים אלו יצליחו לצאת מחוץ לעולם הזה ולפרסם את יצירותיהם במקומות מוערכים יותר. |
|
||||
|
||||
*אלי* הציג את דלות הכתיבה בבמה חדשה כתוצאה של 'המהפכה של זך'. אני הבהרתי שטענה כזו היא בלתי סבירה בעליל, שכן רוב הכותבים בבמה אינם מכירים את זך, וודאי שלא את 'המהפכה' שלו. |
|
||||
|
||||
אני היצגתי את דלות הכתיבה בכלל בשירה העברית החדשה כתוצאה ממהפכת הכתיבה של זך ,ולא דווקא באופן ספציפי ב''במה חדשה''. |
|
||||
|
||||
לא צריך להכיר משהו בשביל להיות מושפע ממנו. בהנחה שה''מהפכה'' שדובר בה כאן הצליחה, לא צריך לדעת מה היה הסיפור של זך מול אלתרמן, כדי לכתוב שירה אישית בשפה יומיומית. |
|
||||
|
||||
רק להבהרה - התכוונתי "לא צריך ... כדי לכתוב *היום* שירה אישית בשפה יומיומית". |
|
||||
|
||||
אינני מסכים איתך לחלוטין לגבי מספר קוראי השירה בקרב הצעירים. איך נתייחס למאות אלפי התלמידים שמחוייבים לקרוא מאגר שירים מסויים שמערכת החינוך החליטה עליו? גם אם אני חולק על הבחירה של המערכת, עדיין סבור אני שבחירתם מתכוונת להביא בפני הנוער את ה"מייצג" לדעתם. (כפי שאמרתי במקום אחר, בדרך כלל מביאים הם את דיירי השכונה שלהם, אך אין זה אומר שבשכונה אין דיירים טובים. ולא נציין כאן את כל אלה שמתגוררים מחוץ לשכונה זו: לא רק שלא תקרא אותם, גם לא תדע לעולם מה הם מקורות יצירתם ומה איכותה. ומטבע הדברים הם לא יופיעו בסטטיסטיקות.). בקשר לאנשים צעירים שמיוזמתם פותחים ספר שירה וקוראים בו, אין לי די נתונים. אולם אני חש שממוצע קוראי השירה בארץ אינו נופל מזה שבמקומות אחרים בעולם. (שים לב שכתבתי כי "אני חש" ואינני מאמין שמישהו יכול לבדוק זאת באמת.) לגבי בני דורי (45-55), אני מכיר רבים וטובים שלא ימוש ספר השירה הזה מפיהם. ובקשר לבמה חדשה: מצאתי שם לא מעט כותבים מוכשרים ביותר. לא מספיק כדי לאמר אמירה גורפת שהשירה העברית תיבנה מבמה חדשה. אבל ללא ספק אין לאמר אמירה גורפת שהבמה החדשה הזו מכילה אנשים שאינם קוראים שירה. או אמירה עוד יותר גורפת (לא שלך): שמשורר אחד, חשוב ככל שיהיה, ואפילו שמו זך, יכול בביקורתו הספרותית, או בכתיבת השירה שלו, להרוס את השירה העברית. |
|
||||
|
||||
רק הוגן להזכיר את דיון 57 של שיר פלד על יצירתו המוקדמת של נתן זך. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |