|
ברורה לי ההבחנה שאתה עושה בין התנכלות הבאה מתוך "שנאה מטאפיזית" ובין התנכלות שמקורה בשיקולים רציונליים מקיאווליסטיים.
שתי הערות: א. באמצעי התקשורת הישראליים לא תואר סדאם כמי שישגר טילים בגלל שנאה מטאפיזית. לכן רוב הפרשנים צפו, שאם הוא בכלל יירה טילים, הוא יעשה זאת רק בשלב מאוחר, בלית ברירה (כשהוא בגבו אל הקיר), כדי שהסתבכותה של ישראל במלחמה תגייס אולי ברגע האחרון דעת קהל לטובתו, כלומר, ההסבר הרווח היה מנקודת המבט המקיאווליסטית.
ב. כשמתבוננים על מאורעות אנטישמיים בפועל, לא תמיד פשוט להפריד בין ההסבר המקיאווליסטי ו"השנאה המטאפיזית".
כנשמעת קריאה כמו "הכו ביהודים והצילו את רוסיה!", אכן אפשר לטעון שהיא באה מתוך שיקולים מקיאווליסטים של המדינה, אך בפועל הפורעים חדורים לרוב שינאה עיוורת. כשסדאם או אחד מדומיו פועלים משיקולים מקיאווליסטיים הם מנצלים את השנאה המטאפיזית ל"שטן הקטן" ל"קופים והחזירים", כפי שהיא שהם מכונים לרוב במסגדים ובקרב המונים מוסתים חמומי מוח.
|
|