|
מעניין לציין שיש פרשנות אחרת, והפוכה מזו שמובאת במאמר ל"והיא שעמדה". השאלה הנשאלת היא, מהו ה"והיא"? מה "עמדה" לאבותינו ולנו? כלומר, מה הציל אותנו בכל דור ודור מאלה שעמדו לכלותנו?. אחת הפרשנויות המקובלות היא שכוס היין אותה מחזיקים כאשר אומרים את הקטע הזה, היא ה"והיא". כוס היין רומזת לאיסור יין הנסך, כלומר איסור יין הנסך הוא שעמד לאבותינו ולנו מסכנת הכליון (ליהודי אסור לשתות יין לא מבושל אשר גוי נגע בו משם יין נסך. על איסור זה אמרו חז"ל: "אסרו את יינם משום בנותיהם"). כלומר, היו תקופות בהן הגויים דווקא קרבו אותנו ורצו בחברתנו. אולם איסור היין לא אפשר ליהודים להכנס לחברת הגויים באופן מלא, ובכך הם נשמרו מהיטמעות ונישואי תערובת. מה שעומד ביסוד הפרשנות הזאת הוא ההבנה ש"בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו", לא מצטמצם לכליון פיזי בלבד, אלא מתייחס גם לכיליון רוחני של התבוללות, שאופייני דווקא לתקופות של שקט ושלוה ביחסים בין היהודים לגויים. אמנם פרשנות זאת אינה הפשט הפשוט לגמרי, אולם היא מראה שיש ליהודים מודעות גם לתקופות הטובות ביחסים עם הגויים. מי שהייחוד היהודי חשוב לו, מפחד מהן לא פחות מאשר מהתקופות הרעות, משום שגם מוות בנשיקה הוא מוות.
|
|