בתשובה לברקת, 20/04/03 15:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
את מעט מטריחה אותי עם המחשבון וכל זה, אך מה לא עושים בשביל להמחיש את ממשותם של עקרונות מסתברים מעליהם - או כפי שניסח זאת ג'פרסון: We hold these truths to be self-evident עקרונות המסתברים או מובנים מאליהם, בדומה מעט לכך שסכום הזויות במשולש תחת הגאומטריה האוקלידית הוא 180 מעלות. או יותר תואם, כשם שאת יכולה להסיק שאדם המתואר על ידי אנשים סבירים כאיש שמן שוקל יותר קילוגרמים מכזה המתואר על ידם כאיש רזה.מסתברים מאליהם איפוא, על פי השכל הישר של כל אדם סביר, (ואינך ניזקקת כאן לסוביקטיביזם אפיסטמי ופרשנויות חילופיות חסרות העדפה ביניהם). אך דומה לפעמים, שיש בארץ חמדת בעייה כלשהי עם הזן האנושי הנפוץ הזה -האדם בעל השכל הישר הסביר. ובכן, לא די לאמר שבכל שנה ערך הת.מ.ג. גבוה מזה שבקודמת לו. שכן אנו עוסקים כאן בהשוואות בין תקופות כהונה של נשיאים ובניתוח מגמות. ובנוסף אגב, מה לעשות, קיימת גם אינפלציה המורידה מהערך הריאלי של המטבע, כך שגם אם את רואה עלייה אבסולוטית הנראית בעין כלא-שולית (נניח 3 אחוז) משנה לשנה, הרי שבקיזוז עליית המחירים, תתכן עלייה מזערית, או אף ירידה ריאלית. דבר ראשון שיש לעשות הוא איפוא: לחשב את שיעור *הגידול הממוצע השנתי לכל ממשל (נשיא) בקיזוז האינפלציה* . (הערה: ניתן לחשב האינפלציה על פי הכפלה של ריבית דריבית, דהיינו על פי טור גיאומטרי - כש-2 אחוז למשל מקבל הערך 1.02 - לא מספיק לצרף - דהיינו לא חלה כאן אדיטיביות לינארית) זאת עבור הנשיאים קנדי, ג'והנסון (דמוקרטים), ניקסון, פורד (רפובליקנים), קרטר, תוך שימת לב מיוחדת (על מנת לבחון ההיפוטזה שהצבתי) לגידול השנתי הממוצע בתקופת רייגן, בהשוואה לזה של קרטר, קודמו. וכן תקופת קלינטון. בנוסף, ניתן "לנקות" מהחישוב לכל נשיא, את שנת כהונתו הראשונה (נניח), אותה אגדיר כ- תקופת חביון (עבור הנשיא החדש) ביחס לשינוי מגמות בכלכלה הלאומית latency period - דהיינו התקופה לפני ש*אפקט השינוי במדיניות הכלכלית* של הנשיא, או "האפקט הכלכלי של ממשל חדש" מתחיל להנביע תוצאות או תוצאים בכלכלה הלאומית, חיוביים או שליליים. תקופת החביון הכלכלית של כל נשיא מבטאת איפוא במידה גבוהה מגמות אינרציה (התמדה) מתקופת הנשיא הקודם. אז קדימה - |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה שעברנו מפילוסופיה מדינית לכלכלה פיסקלית. תצטרך לסלוח לי ולהמתין עם החישובים הללו עד לאחר החופשה. בוא אציג לך רק שאלה אחת - כיצד אתה מסביר את השגשוג הכלכלי בימי קלינטון, שגשוג שנרשם גם בקיזוז האינפלציה ותקופת החביון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיכאל היקר, האם תוכל לשלול את האפשרות שתהליכים חברתיים בלתי ידועים לנו הובילו את העם האמריקאי לבחור לו את קרטר כנשיא, ושאותם תהליכים - שאינם נובעים מזהות הנשיא - הם שהובילו גם לתופעות הכלכליות שעליהן אתה כותב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין שני הסברים אלטרנטיביים לתופעה את זה הפשוט ביותר והמסורבל פחות במבנהו. אתה מציע 2 או יותר משתנים תלויים - אופי הממשל הספציפי הוא אחד, והאחרים הם משתנים כלכליים (או וקטור שלהם). את אלה לפי הצעתך מסבירה קבוצת משתנים (בלתי תלויים) "בלתי ידועה" המשקפים, ניתן לשער, תהליך מרכזי כלשהו (כלומר נמצאים במתאם מובהקים זה עם זה, או באינטרקציה זה עם זה) או שאינם משקפים תהליך מרכזי כזה. הנקודה היא שהגורם המסביר אינו ידוע, כלומר במצב של היעדר אינפורמציה המועמדים האפשריים להיות הגורם הזה עשויים לבוא מבין קבוצה גדולה מאד של גורמים או משתנים אפשריים (יש כמובן דברים שיפסלו בוודאות להיות מועמדים סבירים כאלה, כגון כמות הקרנפים בספארי הלאומי ליד ניירובי). אך עם זאת, קבוצת המועמדים האפשריים נשארת עדיין גדולה מאד, ואולי בלתי חסומה (אין סופית). אם כך, אתה מציע למעשה מספר גדול מאד של משתנים או ישים המסבירים את התופעה או אתקבוצת התופעות אותה אתה רוצה להסביר. זאת בניגוד למספר קטן יחסית של גורמים מסבירים בהיפוטזה שלי. לכן, עקרון "תער אוקם" נותן העדפה חד משמעית לתאורייה שלי. וזאת כל זמן שאינך נותן פרוט ספציפי יותר, דהיינו מסתכן בהיפוטזה המכילה אינפורמציה ולא בכזו הריקה מאינפורמציה לחלוטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מגמות כלכליות מתפתחות לאורך מספר שנים. רמת הפעילות הכלכלית שנמדדת במהלך כהונתו של נשיא מסוים היא, לרוב, תוצאה של צעדי הממשל הקודם. כך למשל, הקיצוץ במיסים של בוש יורגש בארנקי האזרחים רק בעוד מספר שנים, על אף שהבורסה מגיבה לו כמעט מיידית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צעד כלכלי יכול להיות בעל השפעה מיידית - באמצעות *תיווך ההכרה (של הציבור), כשההכרה משפיעה מיידית על רמת הפעילות המישקית תוך חילול שינוי בדפוסי יזמות וצריכה*. כך, קיצוץ במיסים יוצר מיידית תפיסה של שחרור נכסים, ומשפיע מייד על ההערכה אודות שיעור הנכסים והערכים הזמינים. בנקודה זאת, החלק הרלוונטי ביותר בקישור (הראשון) המצורף הוא: הגורם של פסיכולוגיה כלכלית הינו חשוב למדי, הגם שבוודאי ש"הקהל אינו פראייר", דהיינו מתקיימת כאן במידה מוגבלת הנחת "האדם הכלכלי הרציונאלי" -זה שמגיב באופן הולם כלפי המציאות הממשית. מכל מקום, הגורם הפסיכולוגי חשוב למשל בכך, שהנחתך ברגע מסויים שהמטבע מגובה יותר מאשר הוא באמת, והמשק נמצא בעלייה, תרתום אצלך מוטיבציה ומשאבי אינטלקט ליזמות ויצור (התמורה שאני יכול לקבל עבור מאמצי היא בעלת ערך אמיתי, ולא משהוא נמוך בערכו האמיתי, כשערך זה עוד קטן והולך). כך עולה סך המוצרים בפועל עקב הגברת הפעילות המשקית, והגיבוי אכן עולה באופן ממשי, גם אם מלכתחילה הנחתך אודות גיבוי היתה מוטעית. זהו תהליך מחזק עצמו self reinforcing . לכך קרא הפילוסוף פהיינינגר "טעויות מועילות". כך למשל, בימי מודעי (85) נוצרה אוירה אופטימית ויזמית במשק, ועקב שילוב עם צעדים מוניטריים (אם זכרוני אינו מטעני), כולל צעד מוניטרי וירטואלי של הפיכת 100 שקלים ישנים לשקל אחד חדש - שהקנו תחושת יציבות, חזר הציבור לחסכון והשקעות. מאמצע שנות ה-80 ועד שנת 95 בערך גדל הת.מ.ג. בשיעור שנתי רב. כלכלה, פסיכולוגיה כלכלית, צמיחה ונסגנות http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage.a... אשר לשאלה שהועלתה כאן אודות משק מלחמתי, הרי שכניסה למשק מלחמתי (כדוגמת ארה"ב ב- 1941 ) מקנה תחושה מיידית של העלאה תלולה של הפעילות היצרנית מצד כל אדם סביבך תוך *סינכרון ספונטני וסולידריות של מאמצים*. בעיקר, תוכל להניח אז שלא יטרפדו את מאמציך באופן לא צפוי, ואזי לא תשקיע משאבים רבים בהשמרות מפעילות מסכלת עויינת, הבאה על חשבון מאמץ עצים ורצוף מכוון-יצרנות. גורם זה ניתן לכנות "רמת האמון בש"פ מסונכרן" או The oordinative trust factor . כללית, גם הקטנת תחושת מאבקי סך 0 עוינים בקרב האוכלוסיה וגבור הרוח הספורטיבית תורמים לכך.http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage.a... רוח הספורט מאספקט משקי: הלוגיקה של עוינות מול ספורטיביות ותחרותיות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חשבתי ש- 1000 לירות הן שקל ו- 10 שקלים הם שקל חדש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל ההיסטוריה על רגל אחת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמי שמעלה את הטענה, ומציג את דרך החישוב, חובת ההוכחה חלה עליך ולא על ברקת. להזכירך, פעם שעברה שהעלית טענה דומה1 באותה נחרצות, ישב מישהו2 ועשה את החשבון וקיבל תוצאות שונות לחלוטין מהתוצאות שצפית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה רשימתי כאן ''על הטעיות בעזרת נתונים'' הנותנת תמונה כוללת כיצד ניתוחים עשויים להיות לעיתים מגמתיים, ולהטות התוצאות לכוון הרצוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האלו? "Current Dollars", כתוב שם. יעני, החישוב הוא כבר אחרי התייחסות לאינפלציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר הדיון הכלכלי שהתפתח אודות קריאת נתונים ומגמות צמיחה או נסיגה, מובא כאן דיון בניתוח נתונים של חשבונאות לאומית (העוסקת בנתונים ובניתוחים בדומה לאלה של צמיחת התוצר בארה"ב תחת הנשיא רייגן בהשוואה לתקופת קרטר, או הצמיחה משנת 1960 ). מוצגות כאן הטעיות אפשריות שונות בניתוח נתונים והצגת מגמות. הביקורת, שאני מביא כאן פריסה כוללת ואינטגרטיבית שלה, מזהה בסיס (על פי הלוגיקה של העניין) או לפחות את אחד הבסיסים לשיטות הצגת וניתוח נתונים היוצרים רושם של צמיחה כלכלית תלולה כשהמציאות אפורה הרבה יותר. מוכר המקרה של פרסומים סוביטיים שהיציגו לצרכי פנים ולעיני העולם נתוני צמיחה מדהימים, כאלה שהחרידו מעט את האמריקנים בתקופת המלחמה הקרה ואחריה והביאו לתקציבי הגנה ענקיים. כך, ניתן היה לזהות דפוס או דפוסים כלליים של הטעייה, ארטיפקט המתקבל מנתוני צמיחה עבור סקטורים משקיים או כלכלות לאומיות המתחילים להתפתח מבסיס-0 . ניתן לכנות אפקט (או ארטיפקט) זה "הטעיית (או אפקט) בסיס נקודת ה-0 " The zero-point baseline fallacy ניתן אגב לטעון שאין כאן ממש ארטיפקט, שכן אכן יש גידול ממשי בפועל בעשרות אחוזים, אך זהו עניין סמנטי.העניין הוא בדיוק בכך שתהליכי פיתוח מנקודת ה-0 בגורם יצור או בסקטור מסויים, מייצרים בהכרח גידול של עשרות אחוזים עבור כל תנודה קטנה למעלה - קטנה למשל ביחס למאגר המשאבים הכללי, או ביחס למעטפת מישקית מקיפה, שמערכת בסיס נקודת ה-0 כלולה בה או נמצאת באינטראקציות איתה. לעיתים, מתוך המגמה להציג נתוני צמיחה מרשימים, ילקחו הנתונים עבור תת-מערכת מסויימת שמתקיים עבורה מצב בסיס נקודת ה-0 , תוך הצגתה בבחינת מערכת מבודדת במנותק מהקשרים משקיים רחבים יותר. - אפקט בסיס נקודת ה-0 - להלן המאמר נשוא הביקורת. הנושא הנוגע לעניננו מתחיל להיות רלוונטי יותר עם הופעת הטבלה, הצגת הנתונים, הניתוח והמסקנות שמסיק הכותב. - פרוט מספר ההטעיות. - דיון כולל בסוג ההטעיות ובעצם הגישה: מעבר החומק משימת הלב ממשמעות אחת לאחרת (דהיינו השענות על "נקודות עוורון" של הקשב, או עיצום מרחבי עוורון כאלה) ועוד. ניתן להתחיל את הקריאה מסעיף 4 המתייחס להצגת נתון מרכזי בניתוח. כבר קודם לכן (ראו הקישור הראשון) הוצבע על כך שערך יחסית גבוה זה הינו ארטיפקט, דהיינו תוצאה מלאכותית של גידול רב אחוזים (נאמר, לתקופת צמיחה של 5 שנים), ארטיפקט הנובע ממצב התחלתי של נקודת-0 . המאמר נשוא הביקורת הוא למעשה תגובה למאמר אודות כשליו ההיסטוריים של הזרם המרכזי בציונות. ניתן להעלות גם כאן כמה נקודות בנושא המתודולוגיה של הצגת נתונים. כך, אחד המשתתפים, גרס : "אין נתונים וניתוחם, ולכן חסר ביסוס." זאת למרות שהובאו מספר נתונים רלוונטיים ועובדות היסטוריות רבות בעלות אספקט כלכלי רלוונטי. יש כאן נקודה מאלפת, הקשורה בכך שאלה לא ניתפסו כביסוס מספק. נוכח אמירה גורפת מסוג זה, יש להצביע על כך שסוג הטענה הספציפית הנטענת (והקשרה) קובעים את אופי ומבנה הנתונים שנועדו לתמוך בה: למשל: אם תצביע על כך, שהתוצר הגולמי האמריקני עולה על הישראלי, אינך חייב להביא את ערכי שני התוצרים. הדבר הרי ידוע לכל אדם סביר. אם בהקשר אמירה כזו כן תביא ערכים (הישראלי כ-110 מליארד דולר בשנת 2001 , האמריקני - בסביבות 6000 מליארד דולר) הרי שהדבר מהווה עודפות אינפורמטיבית - דהיינו אי הוספת אינפורמציה, ולכן למעשה הוא בבחינת גימיק (העשוי גם להתפרש ככזה) המעניק כביכול לדבריך בהקשר הכולל משקל יתר של "אמירה רצינית". במקביל לכך, אם אתה אומר בעלמא שהאמריקני הממוצע חי ברמת חיים גבוהה מזו של הישראלי, גם אז אינך בהכרח חייב להביא את נתוני התוצר לנפש. הדבר הרי ידוע לכל אדם סביר. אבל אם טענתך ספציפית וכיוונית יותר, דהיינו אם תצביע על כך שרמת החיים, או ספציפית, יכולת הקנייה של הדני הממוצע עולה פי 2 ויותר על זה של הישראלי (בהקשר בו אתה טוען למשל שהקביעה אודות רמת חיים ישראלית הדומה לזו של מערב אירופה היא מיתוס) אזי רצוי כבר להביא ערכים - כ-17 אלף דולר תוצר לנפש בישראל, וכ-32 אלף תוצר לנפש בדנמרק. אם ברצונך להוסיף ולחדד יותר את הנקודה (דהיינו שמדובר במיתוס הרחוק מהמציאות), ראוי אולי להוסיף כאן נתונים נוספים או סדרי גודל, להדגמת העובדה שגם ערך זה מטעה, שכן הדולר קונה בישראל כ-70 אחוז ממה שהוא קונה בדנמרק (היקרה יחסית), ובסביבות 50 אחוז ממה שהוא קונה באנגליה עבור סל קניות ממוצע (ולכן ניתן בהקשר זה לדבר על משהו בדומה ל "תוצר אפקטיבי לנפש" שבישראל לאומדני הינו בסביבות 9000 דולר לשנה). תלוי אם כן מהי הטענה הספציפית שאתה טוען. לעיתים, ניפנוף בנתונים, ועוד בערכים בדרגת רזולוציה גבוהה (למשל לא הערך 8000 אלא 7981 ), עשוי להוות גימיק שרלטני בלבד, שנועד להמם או לקפד את היריב בדיון או לויכוח. אם כן, מה שחשוב לצורך הצגת נתונים היא הטענה הספציפית שאתה רוצה לבדוק והקשרה. כך, לפי הקשר הטענה, מספיק לעיתים עבור המספר 4.88363 להביא הערך 4.88 , לעיתים ניתן לעגל ל - 4.9 או אפילו ל-5 - כשלא נידרשת בהקשר הטענה המסויימת "רזולוציה רבה". המאמר שהביא לפולמוס: כשליו ההיסטוריים של הזרם המרכזי בציונות המאמר בצרוף לניספחים בעקבות דיון שהתפתח |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא שיטה של מר שרון מזה זמן פיתוח שיטות מניפולטיביות היא לחמו. כנראה שבזמנו בפקולטה לבילבולים למדו שמחקר אמין זה לא אתי ויצירת אקלים פסיכופטי ומחקר לא אמין זה לא אתי ופסיכופטי גם כן. בקיצור הרבה מניפולציות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש פקולטה לבילבולים? איפה נרשמים? ועוד לא הבנתי מי זאת אתי, בת זוגו של הפסיכופטי מן השיר "אתי ופסיכופטי גם כן". (האם הפסיכופטי הוא במקרה מי שכתב ידו מנותח בפורום תפוזתגובה 142620) מי? מה? מו? (או כמאמר הפרפראזה על הסטיבי: אסתר מי? אסתר who? אסתר דיי) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |