בתשובה לג. שמעון, 09/04/03 15:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני כמעט בטוחה שאתה טועה. הפמיניזם המוקדם היה מהותני יחסית, אפילו סימון דה בובאר לא הלכה עד הסוף למרות ש"לא נולדים אישה, אלא נעשים" (ציטוט לא מדוייק). הפמיניסטיות שטענו להבנייה תרבותית באופן רדיקלי באו מאוחר יותר בתקופתה של באטלר והיו שייכות לתיאוריה הקווירית. אבל אולי אני טועה... --------------------------------------------- p-files.org
|
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה הפמיניסטית שמדובר בהבנייה תרבותית בעיקרה (בדברים כאלה לא צריך להיות קיצוני ולדבר על ''עד הסוף''), נשמעה הרבה לפני שהומצאו תיאוריות קוויריות כאלה ואחרות. נכון שעם החדירה הפמיניסטית המסיבית לאקדמיה בתחילת שנות השבעים (והתפתחות תחומים כמו לימודי מגדר), נכתב יותר על כך ברמה התיאורטית (אך גם התפתחו כיווני חשיבה ממותנים יותר בעניין זה). הציטוט שהבאת מסימון דה בבואר אכן שימש כסיסמה שביטאה את התפיסה הנפוצה בסוף שנות השישים ושנות השבעים שעליה דיברתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם בתחילה הפרק הראשון פא[ג]ליה לא מתאפקת ומכניסה לפמניזם אבל חוץ מכמה משפטים כאלה, זה לא ספר שמקוטלג תחת "ספרות פמיניסטית" אלא תחת "ביקורת ספרות ותרבות". כדוגמא היא כותבת שמיניות וארוטיקה הם פקום המפגש של טבע ותרבות והראיה של הפמיניסטיות היא מאד פשטנית בקביעה שהבעיה הסקסואלית איננה אלא מוסכמה חברתית. כל מה שצריך לעשות כדי לחסל אי-שיוויון מיני זה רק לכוונן את החברה, לטהר את התפקידים המיניים (שאני מבין כהגדרה ברורה וחותכת) ואז נהייה מאושרים ונחייה בהרמוניה. היא מטיחה את האשמה הפמניסטית בגובדה שהם יורשות של התנועות הליברליות שינקו משנתן מהפילוסוף הצרפתי בן המאה ה18 רוסו שהכניס מתח בלתי נסבל בין ראית טבע רומנטית וחברה מושחתת. אם את מעונינת לראות את זיקוקי הדינור שלה וצורת הניתוח שלה, אני מציעה שתקראי מה שהיא כתבה בזמנו על הילרי רודהאם קלינטון, אותה פא[ג]ליה מכנה The first Drag Quees. מלכת דראג בגלל שהסטודטית שכונתה "פריג'ידר" לימדה את עצמה לשחק את האישה (הנה פרסונה מינית) והעבירה את עצמה מButch (הצד הדומיננטי-זכרי ביחסים הומוסקסואלים) ל Femme (הנקבה הסבילה). כאמור, זה לא נושא המאמר, אבל האייל סובל הכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לא מאמר על פמיניזם, אבל מאמר על תפקידים מיניים. גם עלי לא מקובלת התפיסה הפוסט-סטרוטוראליסטית שרואה בפרסונה המינית (או המגדר, למרות החפיפה הלא מלאה ביניהם) הבנייה תרבותית מוחלטת. אבל אין ספק שעל בסיס הטבעי-פראי-דיוניסי של התפקידים המיניים התפתחו מבנים חברתיים אדירים, שעיצבו עוד ועוד את הפרסונות המיניות השונות. פרקטיקת הבוטש-פם, היא סוג קאמפי חצי מודע לעצמו, של אותן הבנייות תרבותיות. רק שגם פא(ג)ליה מדברת הבנייה תרבותית. השאלה היא רק כמה חשיבות היא מייחסת לה. וישנה שאלה עמוקה יותר והיא האם האדם משועבד לתפקידים הטבעיים-דיוניסיים-חייתיים שלו, או שהוא חופשי מתוקף אנושיותו, לנוע לעבר עיצוב מחדש ע"י התרבות (ושוב באיזו מידה הוא חופשי). ------------------------------------------------- פסטיש- p-files.org |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במאמר של פא[ג]ליה על הילארי בלינק שנתתי למעלה, מראה שאולי אפשר לעבור מפרסונה מינית אחת לשניה. הילארי הצליחה ללמד את עצמה להיות אישה. אגב, אני מניח שאת יודעת שפא[ג]ליה היא לסבית (עם מוח של זכר לפי דבריה). היא אמרה פעם שכללי התנהגות etiquette הם רק בשביל מסורסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הם: פוסטסטרוטוראליסטיות, פרקטיקת הבוטשפם, קאמפי, וכו'ֿ אין טעם שנסביר לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פוסט-סטרוקטורליזם: קאמפ (הולך טוב עם קיטש, חזק בתרבות הגייז). אפשר להגדיר, אבל מספיק לראות את האמנות של ג'ף קונס: פרקטיקת Butch-Femme : משחקי תפקידים בין שתי לסביות, האחת נראית ומשחקת בתפקיד "גברי" והשנייה "נשי". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |