|
אני רק רוצה לאמר שחוסר הבנה שלך נובע בעיקר מקשיי הניסוח שלי.
1. בתחילת הסעיף "מחזוריות של יצירה והרס" כתבתי שהטבע חסר מוסר, לא מבחינה שהטבע שולל או מתנער ממוסר אלא שאי אפשר לייחס לו שום אלמנט או היבט מוסרי. הטבע הוא הטבע וזהו. אז "הטבע רע" מעמיד אולי את הדברים על ראשם. ה"רוע" לא טמון בטבע אלא בצורה בה אנחנו תופסים התרחשויות מסוימות שלו. ז"א, אין רוע פנימי ברעידת אדמה אבל אנחנו רואים אותה כדבר רע מסום שהיא מאיימת וגורמת לנו נזק.
2. אכן
3. לא התכוונתי לזה בכלל. אני לא דברתי על איזה דמות או אוסף דמויות של גברים שהתאספו והחליטו שמין זה רע. להיפך. ראשית "גבר" זה כבר פרסונה מורכבת וחברתית שמולבשת על "זכר" שזה חלק מהטבע. זוב, טבע שאין לו תכונות מוסריות או משמעויות עצמיות אלא יצורים בעלי מוח מסוגלים לתת לו משמעות לפי הצורה בה הם תופסים אותו.
המין זה לא רע אבל, אם נחשוב על אותו אדם פרימיטיבי (במובן של ראשוני וקדום), אז לפי פאגליה, הוא רואה לפניו טבע משתנה, רוחש ארועים שמאיימים על היצור, חום, קור, גשם, מפולות של בוץ אבל גם פריחה, אפרוחים בוקעים מצפרים, מזון. ז"א חיים ומוות מתוך אותם קרביים של האדמה. ליד אותו יצור יש יצורה שגם היא עוברת מחזוריות חודשית של דם, התנפחות אבל גם נותנת לו הנאה ופתאום יוצאים ממנה עוברים קטנים.
שני הדברים הללו לא מובנים לו והוא מנסה ליצור משמעויות. אחד הדברים שהמוח שלנו עושה (וזה אני לוקח ממקורות אחרים, לא מפאגליה) זה השוואות, הקבלות, ומכאן ההשוואה של האשה לטבע.
למשל המושג של הוגינה דנטטה - פות בעל שיניים - הוא מטאפורה לא רעה לדימוי של דבר שהוא גם מהנה, גם נותן חיים ולכן הכרחי, אבל גם קשור לדברים מגעילים ולמוות.
4. לא הבנתי על סמך מה אתה אומר את זה, אז בוא נעזוב זה.
|
|