בתשובה לדורון הגלילי, 08/04/03 14:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא אמרתי שאינני אוהב חתולים, אבל לעתים אין לי סבלנות אליהם. (במיוחד כשזה באמצע הלילה ופתאום החתול החליט שהוא צריך חברה, וכשלא מספקים לו אותה הוא מיילל ומיילל ומיילל. או כשהוא מתרוצץ בבית עם חתיכת חרא דבוקה לישבן.) |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תסתכל אחורה שניה. אתה רואה את זה שם? הקו הדקיק הזה? קוראים לו "גבול הטעם הטוב". או, במילים אחרות - אפשר די? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא התפעלתי מהדרך שבה נאורי הצעיר שבר טאבו 1 שהיה כבר דחוף לשבור בדיון הזה - כמעט היה אפשר להאמין שחתולים הם בני אלים 2. 1 מזכיר לי שבספריית הווידאו מישהו אמר "נו אמא, על מה את מסתכלת שם?" והיא שלפה איזה סרט ומלמלה: "טאבו... הממ, על מה הסרט הזה?" :-) 2 גילוי נאות - שנה וחצי אחרי שהסיאמי הבלתי נסבל נעלם מחיי, עדיין אפשר למצוא שערות פה ושם בתוך הארון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אני עצלן, אז אני לא אחפש את הלינק, אבל הבאת כאן פרפראזה לתגובתו של טל לשכ"ג. אתה יכול לפרט את האנלוגיה בין תגובתו של כליל אשר הביאה אותך לכתוב את שכתבת, לתגובה ההיא של שכ"ג, או למצער להסביר לאלו שעיניהם טחו מלראות, במה עבר כליל את הגבול? ואם אני כבר כאן: העובדה שהתגובה שלך באה במלבן כחול ולא חום מעידה כי מדובר בדעתו האישית של אחד, ד. קננגיסר בלבד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדבר לא נכתב כפראפראזה אלא יצא משרעפי ליבי. הוא גם נאמר אך ורק כדעתי האישית ולא כמדיניות של שום דבר. פשוט התמונה המנטלית של חתול שמסתובב עם חתיכת צואה דבוקה לאחוריו גרמה לי לעשות "אאאאאאאאאאאאאאיכסה!" נורא גדול, אז חשבתי שאולי הבקשה שלי תמנע השנות של ההרגשה ההיא. ככל הנראה, טעיתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה לפעמים להיות כנה מדי, לא עלה על דעתי שמישהו יפגע מן התמונה הזו.. אני באמת לא צריך לצרף אנשים אחרים לטראומות האישיות שלי. תודה לכל מגיני ודוברי טובתי, אבל אולי הייתי יכול לנסח זאת אחרת (או למצוא עוד דוגמה לכמה חתולים יכולים להיות.. אהם.. לא נעימים, שלא תהיה לא נעימה עד כדי כך שלעצמה). חוץ מזה, התמונה המנטלית של אלפי הרוגים בהפצצות גורמת לי לעשות הרבה יותר איכסה, וקצת בלעחס, אבל מעולם לא עלה על דעתי לזעוק כאשר מעלים אותה באייל כלאחר יד (או רגל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון לזה ? תגובה 106038 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. כמו שנאמר: מלאכתם של צדיקים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אפשר גם לנסח את זה כצורה של איזה סקר): כשאתם קוראים הודעה מטעם המערכת בנוסח "הבט לאחור, אל האופק, וראה שם את גבול הטעם הטוב" כמה מכם זזים אחורה, כדי לקרוא מה לכל הרוחות כתוב באותה הודעה, אשר זיכה אותה בתשומת לב ובהודעה חיננית שכזו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי ההודעות המדוברות אינן הודעות של המערכת, למרות שכותביהן הם חברי מערכת. למרבה הצער, חברי מערכת מסוימים אינם ערים לכך שגם הודעותיהם הכחולות נתפסות, אצל חלק מהקוראים, כהודעות רשמיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפוך. למרבה הצער, יש קוראים שאינם ערים לכך שתגובות כחולות של חברי מערכת הן תגובות של ''קוראים מן השורה'', אינן רשמיות, ואינן מביעות את עמדת המערכת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תסתכל אחורה שניה. אתה רואה את זה שם? אה, באמת? טוב, אנחנו לא. או, במילים אחרות - אפשר להירגע? על מה הרעש? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |