בתשובה לניתאי ארטנשטיין, 03/01/01 2:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"מישום שמדובר בנושא שבעייתי לדון בו בכל כלי תקשורת שהוא" המשפט הזה לא נשמע לך סתום? "תגובה טיפוסית ...." אפשר לדעת מה עשית בצבא? בתור אחד שהשתתף בכניסה לבית באישון לילה *במסגרת מעצר מתוכנן מראש* במקרים רבים (כ-20), לא נתקלתי ב"תגובה הטיפוסית" הזו או משהו דומה. חיפשתי מקורות נוספים למה שמצא טל כהן למקרה הזה באתר של "בצלם" והקישורים ממנו אך העליתי חרס. אני ממש ממש ממש שונא לעסוק בספקולציות במיוחד כאשר ישנו כל כך מעט מידע שאמינותו מוטלת בספק, אך בכל זאת אנסה להוציא איזה שהוא "גרעין של אמת" : אחד מבני המשפחה היה עצור בעבר, ע"פ הנכתב ב"הארץ", כנראה שהוא לא נמצא בבית, אולי מטרת הכניסה לבית הייתה לעוצרו או לחפש איזה שהוא חומר שקשור אליו. אם באמת קיים נוהל כזה גורף ולא הומני של "מיפוי" זו שערוריה שמבישת את צה"ל ומדינת ישראל ושאין כדוגמתה והייתי מצפה לשמוע עליה מכלי התקשורת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זו תמימות לחשוב שאתה בכלל יודע משהו. מעט מאוד מפעילויות צה"ל בשטחים, לכל אורך הכיבוש, זכו לחשיפה תקשורתית כלשהי. רוצה המחשה? במהלך החודשים האחרונים עורכת ישראל בשטחים את גל החיסולים הגדול ביותר זה 12 שנה. עד כה נרצחו בגדה המערבית וברצועת עזה 11 פעילי מנגנונים מהדרג הבינוני, וזה רק המספר הרשמי. כל זאת, ללא דיון בקבינט או בכנסת, וללא הצבעה ממשלתית על הנושא. חלק גדול מהפעילים חוסלו כאשר לא היוו איום באותו רגע לישראל. המקרה הקיצוני ביותר הוא של אברהים בני עודה, שראשו פוצץ על ידי מטען קטן שהוסתר בכרית מושב הנהג של מכוניתו. הפצצה הוטמנה שם על ידי בן-דודו, שטוען כי השב"כ גרם לו לעשות כן בכך שאיים שאם יסרב, יחשוף תמונות שלו במצב אינטימי עם נערות ליווי. ולאיזו חשיפה תקשורתית זוכה המדיניות הבטחונית המזעזעת הזו? בשלב זה כבר ניחשת כי היא אינה זוכה לחשיפה כלל, מלבד לכמה כותרות זניחות אי שם בעמודים האחוריים של העיתונים היומיים. ההתייחסות המקיפה היחידה לתופעה שהצלחתי לאתר עד כה פורסמה במקומון הירושלמי "כל הזמן", על ידי כתבת ערבייה צעירה בשם סלוא עלינאת. מותר לציין כי המקומון הנ"ל אינו זוכה לתפוצה רחבה. ואם דבר כזה לא זוכה כמעט לחשיפה, נחש אתה לאיזו חשיפה יזכה הסיפור המוזכר במאמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מה מבוססת הטענה שלך כי הפעולות שאתה מתייחס אליהן לא נדונו בקבינט, בישיבות ממשלה שהוגדרו כועדת שרים לענייני חוץ ובטחון, ובתת-ועדות של ודעת חוץ ובטחון של הכנסת? באותה מידה אני יכול להעלות טענה לפיה ישראל מחזיקה ארסנל של נשק גרעיני מבלי שהדבר נדון אי פעם בקבינט או בכנסת. אתה תחליט איזה חלק מהטענה הזו נראה לך מופרך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדבר לא נידון בכנסת. זאת עובדה, שכן כל דיוניה של הכנסת חשופים לעיון הציבור. יתכן שנערכו דיונים מסווגים בקבינט, שמטבע הדברים לא אדע עליהם. אבל אתה מתייחס לנקודה הכי פחות רלוונטית בהודעה שלי. הרעיון המרכזי הוא, שהתקשורת לא מביאה את הדברים החמורים שמתרחשים בשטחים לידיעת הציבור במידה הראויה. ראה לדוגמא את מקרה רציחתו ("חיסולו") על ידי ישראל של ד"ר ת'אבת ת'אבת, מזכ"ל התנט'ים בטול-כרם, ערב השנה החדשה. מהמעט ששמעתי על ד"ר ת'אבת בתקופה שלפני האינתיפאדה, הוא היה ידוע דווקא בתור אחד ממנהיגיו המתונים יותר של הפת"ח, שהשתדל למנוע, במידת האפשר, אלימות כנגד ישראל. גם אם הדברים השתנו מן הקצה אל הקצה עם פרוץ האינתיפאדה והאדם הפך ללוחם מובהק, ניתן היה לצפות שכתבים שידועים בהכרתם המעמיקה את השטחים, כגון חנן שלאין או יורם בינור (להבדיל מאהוד יערי, שבעיקר עוסק בהטפת מוסר לעם ישראל מהאולפן של ערוץ 1) יניחו שהסתירה בין תדמיתו של ת'אבת לפני העימות לבין תוית "רב המחבלים" שהודבקה לו לאחר רציחתו היא גדולה מדי, וינסו לרדת לעומק העניין. כמובן שבסופו של דבר ובאופן צפוי למדי, כלי התקשורת הסתפקו בלצטט את תגובת דובר צה"ל לעניין, וסגרו את הנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסכם את הדיון ב"נקודה הכי פחות רלוונטית": העלית טענה כללית ולא-מבוססת, שסביר (על סמך מקרים דומים בעבר) שהיא מצוצה מהאצבע. חלק קטן מהטענה שלך (הדברים לא נדונו במליאת הכנסת) הוא נכון, ולא חלקתי על כך. אני משער שאלמלא הכנסת היתה בפגרה, הדבר היה נדון במסגרת שאילתה לשר הבטחון. לאור זאת, לא התכוונתי בכלל להתייחס לטענות אחרות שלך, שגם אותן מיתנת כבר (מ"אינה זוכה לחשיפה כלל, מלבד לכמה כותרות זניחות" ל"לא ]...[ במידה הראויה"). מספר ההרוגים בו נקבת, 11 (וציינת "וזה רק המספר הרשמי". מי הגורם הרשמי שפירסם את המספר, ומדוע - כפי שמשתמע מדבריך - הוא פרסם מספר נמוך מהאמיתי?), הוא אמנם בערך כפליים ממספר המקרים שזכור *לי* שדווחו בעתונות העברית בישראל, וייתכן שזה מעיד, לדעתך, על דיווח שאינו במידה הראויה. אולם מצד שני, מהעתונות העברית בהחלט מתקבל הרושם של "מדיניות חיסולים", ואף מתקיים (שוב) הדיון בנחיצותה, מוסריותה ויעילותה של מדיניות שכזו. האם היה מקום לכתבת-פרופיל מעמיקה על ת'אבת ת'אבת (אני מאמץ את האיות שלך, מבין כל אלה שהופיעו בימים האחרונים)? בהחלט הייתי מברך על פירסום שכזה, אולם ייתכן כי עקב השתייכותו של האיש לדרג בינוני-גבוה (אני עצמי לא שמעתי עליו מעולם, אתה שמעת עליו, כדבריך, מעט), אין בארכיונים מספיק חומר להכנת כתבה כזו, ואין מה לספר לקוראים מלבד מה שסופר (האיש נחשב לאחד ממתוני הפת"ח; צה"ל ייחס לו תפקיד משמעותי בפעולות נגד ישראל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, מאחר ואני רואה שאתה מתעקש להעלות את הדיון לפסים קטנוניים במובהק, אשתדל לקצר את תגובתי ולחסוך לשנינו זמן. 1. אנא העלה מקרים אחרים בהם 'מצצתי פרטים מהאצבע', או שתעביר לי את התנצלותך. 2. לא מיתנתי את התבטאויותי. טענתי כי מדיניות החיסולים של ישראל כמעט ואינה זוכה לחשיפה תקשורתית משמעותית, למעט לכותרות משניות איפשהו בעמודיו האחורים של העיתון. דיון אמיתי בסוגיה לא נערך בשום עיתון למעט, כאמור, 'כל הזמן', לפחות ככל הידוע לי. שפר את הבנתך בתחום הקריאה. 3. קרא את העיתונות הישראלית ביתר עיון. על פי בקשה, אעביר לך רשימה של 11 פעילים שחוסלו על ידי ישראל. נסיבות המוות לא מותירות ספק בנוגע לרצחיתם המכוונת. עצם העובדה שלך לא ידוע מי חוסל ומתי אכן מעידה על חוסר כיסוי נאות של אותם חיסולים, בהנחה ואתה קורא עיתונים בתכיפות סבירה. 4. שמו אכן מאוית כך. בערבית הוא נכתב עם האות ת' ('תא' מודגשת), ועל כן שמו הוא ת'אבת. 5. ד"ר ת'אבת ת'אבת הוא פעיל פת"ח ידוע לכל מי שמתעניין בנעשה בשטחי הרשות. עצם העובדה שלא שמעת עליו לא מעידה על כך שהוא לא ידוע לאנשים אחרים - היא פשוט מעידה על כך שאינך יודע רבות בנוגע לנעשה בשטחי הרשות. 6. לא מזמן הוצאתי תיק כתבות שמן למדי מארכיון 'מעריב' על ג'מאל עבד אל ראזק, פעיל פת"ח שחוסל אף הוא על ידי צה"ל, ושהיה זוטר מאוד ביחס לת'אבת. על כן, מותר להניח כי: א. קיים על האיש תיק מספק בארכיוני העיתונות ו- ב. כי אם לא היית מעולם בארכיון עיתונות, עדיף שלא תעלה השערות לגבי החומרים שיש או אין שם. 7. כמובן שאיני רואה את הבעיה באיסוף חומר על האדם, לדוגמא באמצעות ראיונות עם המקורבים לו, במקרה הבלתי סביר שאכן לא ניתן יהיה למצוא עליו חומר כתוב. תפקידו של כתב הוא להיות בשטח, לא לשבת בארכיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. עד כמה שאני אוהב אולטימטומים, אינני מבין על מה יצא קצפך. לא טענתי למקרים אחרים, ולא אעלה כאלה (אם ישנם). 2. מצאתי את הנוסח השני (לא ]..[ במידה הראויה) מתון מהראשון (אינה זוכה לחשיפה כלל). (בינתיים - שני סעיפים, שני משפטי ציווי שלך. מדוע אתה אומר לי מה לעשות?) 3. באותו אופן ניתן לטעון שעצם העובדה שלא ידועים לי פרטי הנפגעים בארועים אלימים אחרים בשטחים ובישראל מעידה על חוסר כיסוי נאות, אולם נראה לי שבסך הכל - הכיסוי העתונאי מותיר את הרושם הנאמן-למציאות: ישראל מוציאה להורג פעילים פלסטינאים. טרם הסברת באיזה מובן המספר 11 הוא "רשמי", ואם לדעתך המספר גדול יותר. (וזה כבר היה משפט הציווי השלישי שלך) 4. תודה. הנחתי שהאיות שלך הוא הנכון, לכן בחרתי להשתמש בו. 5. ועל מה מעידה העובדה שאתה שמעת עליו רק מעט? 6. באמת.... אולי מספיק להגיד לי מה לעשות?! כשלא יודעים - מותר להניח, מותר לשער. אני, למשל, משער שמדיניות החיסולים נדונה בקבינט ובוועדות-משנה של חו"ב, ואתה משער שלא. מובן שעובי התיק בארכיון איננו גורם עיקרי המשפיע על העתונות, ובמידה לא מעטה השיקול של "מה מעניין את הקוראים" (ולא "מה צריך לעניין את הקוראים") קובע. ואמנם - נראה שהעניין נסוב לא סביב סיפוריהם של הנרצחים, אלא סביב עצם המדיניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלכס פישמן חשף את מדיניות החיסולים בהרצאה בטכניון, לפני שזו נחשפה בתקשורת, ואמר שהצנזורה אינה מאשרת פרסום ידיעות בנדון. יתכן שגם הדיון האמיתי לו היינו מצפים מכלי התקשורת נמנע מאתנו ע''י הצנזורה הצבאית, ולא בשל צנזורה עצמית של הכתבים הצבאיים בבחינת ''שקט, יורים''. אמנם אינני מחזיק בכלל מאמינותם של הכתבים הצבאיים, אך באותה מידה אינני מחזיק מנטייתם לשמור את סודותיהם לעצמם. יותר מכל הם מפגינים נטייה לחשוף כל סוד ודבר רכילות המגיע לאזניהם בפני כל מי שעשוי להתרשם כתוצאה מכך מידענותם. רן אדליסט קשקש על סודות הגרעין, פישמן על המו''מ על החטופים, ורון בן-ישי בכלל מברבר כרכלנית זקנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. לא הגיוני שהצנזורה מונעת פרסומם של דיונים בנוגע למדיניות החיסולים של ישראל, הן משום שהצנזורה כבר לא נוהגת לפסול דיונים שלמים אלא רק התייחסויות לפרטים צבאיים נקודתיית, וגם משום שכאמור היתה התייחסות אחת נרחבת לנושא במקומון הירושלמי, ''כל הזמן''. אמנם ניכר במאמר שערכה אותו הצנזורה, אך לא בצורה כבדה מהממוצע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד דיון על "מדוע לא דנים במדיניות החיסולים" שודר הבוקר במסגרת "תיק תקשורת" (חינוכית 2, 12:00, שידור חוזר ביום ראשון בחינוכית 23, כמדומני), וזאת למרות שכאמור - המדיניות הזו זוכה לחשיפה וגם נדונה באופן עקרוני (בתכניתו של דן מרגלית בטלוויזיה הישראלית, למשל). גדעון לוי ("הארץ"), שהשתתף בדיון, העלה טענות דומות לשלך בנוגע לאופי הסיקור (דהיינו - לא היה דיון בנרצחים לגופם). אני שותף להערכה שלך שהצנזורה הצבאית מהווה גורם שולי בקביעת אופי ההתייחסות התקשורתית לנושא, ושהאחריות - לכאן או לכאן - רובצת על העתונאים והעורכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיתון כל הזמן, מקומון ירושלמי מבית מעריב, בגליונו מלפני כשלושה שבועות הקדיש את הגליון לנושא החיסולים. היה כתבה שדנה בשאלה האם החיסולים מוצלחים, הייתה סקירה של כל האנשים שחוסלו, ואף היה התייחסות לנזק הפסיכולגי שנגרם לילדים בני 19 שנאלצים לחסל אנשים. בכלל, עיתון כל הזמן מאז פרוץ המהומות מסקר גם את הצד הפלסטיני באופן עקבי. לעיתון כתבת ערביה, סלוא עלינאת, שמביאה את הפן האנושי של הצד השני כמו בגיליון של השבוע, שבוא מראיינת עלינאת את האדם שנורה על ידי צה"ל בחברון אחרי שקילל חיילים וכו וכו. שלום ואהבה לוינסון נ.ב גילוי נאות - הח"מ משמש כפרילנס של כל הזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שלא קראת את כל הודעתי, שכן ההתיחסות בה היתה בדיוק לכתבה ולכתב שציינת. ככל הידוע לי, "כל הזמן" וסלוא עלינאת הם היחידים שהקדישו לנושא זה נפח ראוי. גם כתבתה השבוע בנוגע לפציעתו בחברון של ג'דאללה אלג'עברי היתה חשובה, אך כאמור, ככל הידוע לי היא נמצאת בין הבודדים שמקדישים לתחום תשומת לב משמעותית. כמו כן, נדיר יהיה למצוא התייחסות מקיפה לצד הפלסטיני בכל עיתון אחר. ואגב, על אף שאני מנסה לקרוא את "כל הזמן" באופן קבוע (למרות היותי תל-אביבי), לא זכור לי שנתקלתי בשמך. אילו כתבות הכנת עבורם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק אתקן טעות קטנה קודם - סלוא עלינת זה בת. לא בן כפי שכולם חושבים. בכל מקרה, סביר להניח שלא נתקלת בשמי עד הלום מן הסיבה הפשוטה שעבודתי בכל הזמן משעממת למדי ומתמקדת במילוי מדור החינוך בכל מיני שטיות מתחום הווי בתי ספר התיכונים. כל מיני אייטמים העוסקים במעשים מגונים, סחר בסמים, אלימות וכל הדברים הנפלאים המצויים בתיכוני ירושלים. מעבר לכך אני גם אחראי על המדור הפופלרי "לא בבית ספרנו" אשר עוסק בתעלולי התיכוניסטים. כן כן, אושרם של עשרות אלפי תלמידי תיכון שפותחים עיתון ומחפשים את שם בית ספרםתלוי בגחמותי. ומה עוד? כרגע אני עוסק באיזה שני תחקירים שקשורים לבני הנוער, אבל מוקדם מדי בשביל לפרט עליהם. אפשר לסכם ולהגיד שאני מביא את הנוער לעיתון. או את העיתון אל הנוער? ימים יגידו. שלום ואהבה, חיים לוינסון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר שבקיימפ דיוויד ציירו את מוחמד דחלן כאחד מהיותר דוחפים לשלום עם ישראל. והנה הגיעה האינתיפאדה הנוכחית ושרון רוצה אותו במצב אופקי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרון מכריז שצריך לחסל את דחלן, ובכך מקדם את מעמדו של דחלן בציבור הפלשתיני. משמע שרון רוצה את דחלן כאופוזיציה משמעותית לערפאת הפועלת למען סיום הסכסוך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |