 |
|
 |
||
|
||||
 |
דובי מסביר ברוב ממלכותיות על רצונו לשמור על חופש הביטוי. אבל-כשמדברים על חופש הביטוי הכוונה היא לעיקרון אשר מנחה את חוקי המדינה. ולקחת את הביטוי ולנסות להכיל אותו על אתר, מגזין או מפגש סלוני של חברים הוא מעשה מגוחך. מה לאתר מסוג "האייל הקורא" ולחופש הביטוי? מה הכוונה? ואם בא לי להוסיף לאייל בלוגו שפמפמם קטן- אז מותר לי מטעמי חופש הביטוי? וגם, כתבתי משהו מאוד מרגש אחרי שהחבר שלי עזב אותי, איזה עשרה עומדים שיצאו לי ככה מהלב. אני דורשת לפרסם בשם חופש הביטוי. שטויות. האייל הינו קנינו של יוצריו ועורכיו. רשותם לפרסם בו כל העולה על רוחם (במסגרת המאוד רחבה שמאפשר החוק במדינה). פירסום מאמר כלשהו באתר אינו דוגמה לחופש הביטוי אלא לשיקולים מערכתיים רגילים. בדיוק כפי שידיעה מתפרסמת בעיתון או בחדשות מכיוון מישהו חשב שהיא מעניינת וחשובה יותר מאחרת, ולא כי זו זכותו של מישהו שיפרסמו אותה. על "חופש הביטוי" מגן בית המשפט ולא דובי קינסגר. והמבחן לחופש זה הינו במקרים של הוצאת צו על סגירת עיתון, איסור על פרסום מאמר כלשהו, הפעלת צנזורה צבאית או אחרת וכו'. וחופש הביטוי של מר שחר נתניהו מתבטא בכך שהוא יכול לפתוח אתר אינטרנט ולפרסם בו את דבריו או להדפיס אותם ולהניח אותם מתחת לווישרים של מכוניות במגרשי חניה או לרכוש מודעה בעיתון ולפרסם אותם (ואני מקווה שאני לא נותנת כאן רעיונות לאף אחד) כך שהאחריות על פירסום אותו מאמר דבילי שממנו הכל התחיל עדיין מונחת על כתפי העורך הנכבד ועדיין מדובר בשיקולי עריכה (משהו כמו: "אממ.. מצד אחד המאמר מגוחך אבל מצד שני זה בטח יכניס קצת פלפל אצל כולם ומזמן לא עברנו את מאתיים התגובות לסיפור") אז נא לא להסתתר מאחורי מילים גדולות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
...כל עוד מאייתים את שמי נכון. אז קודם, השם הוא קננגיסר, ולא מה שזה לא היה שכתבת שם. שנית, ברור לכל שמדובר בשיקולי העריכה - זו הייתה הרי מטרת המאמר, להסביר מה היו שיקולי כעורך בעת פרסום המאמר. השיקולים היו שאני מנסה ליצור כאן דיון ציבורי פורה ומגוון ככל האפשר, ולתת לכל דעה פתחון פה, עד כמה שאפשר. היום בדיוק קראתי במסגרת לימודי את מאמרו של הברמאס בנוגע ל"מרחב הציבורי", שמצריך דיון פתוח, רציני, בלתי מושפע מאינטרסים, ראציונלי, לא-רגשני, מעמיק, שבו שותפים כלל האוכלוסיה ולא "נציגים". האייל, במושגים הללו, הוא, בשאיפה, אותו מרחב ציבורי הברמאסי. אז למה באמת לא לפרסם מאמר על איך החבר שלך עזבת אותך (תנחומי, אגב)? כי האייל הגדיר זה כבר את תחום פעילותו כ"תרבות ואקטואליה", או בצורה הברמאסית יותר - התחום הציבורי. איך החבר שלך עזב אותך (הבנזונה) זה, עם כל הכבוד, בתחום האישי. לא שאין לזה מקום. מגזין שחורדיני, או בננות, ישמחו לקבל מאמר שכזה, כי הם מוגדרים ככאלו. אבל שם שיקולי העריכה הם בהחלט שונים לחלוטין מהאייל הקורא. ולסיום, אני לא חושב שהמאמר הוא דבילי, או מגוחך. אני חושב שהנושא שהוא מעלה הוא נושא שצריך להתמודד איתו - הדעות הללו קיימות, ואין טעם להסתירן רק כדי שהשיחה הסלונית(*) שלך תהיה נעימה יותר. מזכיר לי נושא שעלה באחד השיעורים - סטודנט אחד דיבר על כתבה שהתפרסמה בידיעות על צלף כלשהו בצה"ל שאמר דברים די מזוויעים, דיבר על הריגת אנשים כמשחק ותחרות עם הצלפים האחרים. לעומת הכתבה הזו, הוא הביא כתבה שהתפרסמה זמן קצר לפני כן ב"הארץ", שם ראיין הכתב צלף שדובר צה"ל הביא לו, והחייל דקלם בדיוק את מה שציפו ממנו לדקלם, וייצג את צה"ל כפי שצה"ל היה רוצה להראות. אותו סטודנט, למרבה תדהמתי, העביר ביקורת על ידיעות על שפרסמו דווקא ראיון עם מי שכביכול לא מייצג את רוב האנשים בצה"ל. אני, מן הסתם, טענתי שדווקא הארץ הוא העיתון שלא ביצע את עבודתו. לא אכפת לי מה הסטנדרט - אכפת לי מהקיצוניים, אני רוצה לדעת אם יש לי חולי נפש פסיכופתיים בתפקידים רגישים בצבא (ורגיש, כאן, זה כל מי שיש לו הזדמנות יותר מסבירה להרוג אנשים סתם כי זה נראה לו כיף). אז נכון, אפשר להסתיר אותם ולהעמיד פנים שכל החיילים עברו תדרוך מדובר צה"ל, ואפשר להמשיך לדבר פה בחונטה הליברלית הקטנה שלנו. אבל לדעתי, חשוב גם לחשוף את הצדדים הפחות נעימים של העם היושב בציון, בין אם הם פסיכופטים, או גזענים. יום טוב שיהיה לך. (*) המחשב שלך בסלון? כמה מוזר... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני חושב שנתקלתי בכתבה ב''הארץ'' אליה אתה מתייחס, אבל ''הארץ'' פרסם גם ראיון שערכה עמירה הס עם צלף של צה''ל. אולי שתי הכתבות יחד מאפשרות לקורא לקבל רושם טוב יותר מאשר כל אחת מהן בנפרד, או הכתבה ב''ידיעות'' לבדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על שיבוש השם. אני חושבת שלא הבנת את דברי. אני התייחסתי לכך שהשתמשת במושג חופש הדיבור בצורה שלדעתי היא מוטעת. החבר שעזב היה דוגמה פרדוקסאלית לכך שלא על כתפיך או על כתפי כל אתר או מדיום תקשורתי אחר מוטל העול של שמירה על חופש הביטוי אלא על כתפי המדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרדוקס זה לא היה ,אולי ציניות . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ציניות. אולי אד-אבסורדום. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |