|
||||
|
||||
וגם הרצל היה חובב של וגנר ויהודי ניצח באופרות של וגנר בימי חייו, אבל את כל זה כמובן שלא יזכירו כל הצבועים. |
|
||||
|
||||
את מה שאני כתבתי אני רואה כאנקדוטה בלבד (ולא, נניח, טיעון), וגם את מה שאתה מספר על הרצל. האם לדעתך כל המתנגדים להשמעת וגנר הם צבועים? |
|
||||
|
||||
הנימוקים שלהם בהחלט צבועים: מעולם לא פסלנו את מכונית הפולקסווגן שיוזמתה בגרמניה הנאצית או אנטישמים גדולים אחרים כשיקספיר ודוסטויבסקי. כמו כן, ריכרד שטראוס ששיתף פעולה עם המשטר הנאצי גם לא ניפסל. עצם השימוש בואגנר איננו אלא סמל שינאה. כמובן שכל אחד יכול להחרים אותו באופן פרטי, אבל כפיית החרמה כזו על כלל המדינה כמוה ככפייה דתית. |
|
||||
|
||||
קשה להגיד על ריכרד שטראוס שהוא שיתף פעולה עם הנאצים. כאשר התנו את המשך תפקידו כמנצח של הפילהרמונית של ברלין בהצטרפות למפלגה הנאצית הוא הסכים. כאשר דרשו ממנו לפטר את כל הנגנים היהודים הוא התפטר. ב1935 (חוקי נירנברג) הוא כבר היה מעל גיל 70 וקשה לצפות מאדם בגילו לצאת לגלות. |
|
||||
|
||||
ועוד משהו, דוקא את קארל אורף, שהיה חבר פעיל במפלגה הנאצית ואנטישמי לא קטן, לא רק שלא מחרימים, אפילו קיבוץ לוחמי הגטאות השתמש במוזיקה שלו בפרסומת למוצרי טבעול. |
|
||||
|
||||
וכמובן, כבר דיברנו על כך: תגובה 82833 |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |