בתשובה להעלמה עפרונית, 01/04/03 21:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
את באמת לא מבינה? אנשים עומדים בתור בשביל גולדן רטריברים יפהפיים, אבל לא בשביל הכלבים המעורבים בצער בע"ח. יש מספיק אנשים עשירים שמאוד חשוב להם שיהיה להם כלב גזעי, שישלמו על הגולדן, אבל אף פעם אין מספיק אנשים שייקחו את הכלבים המעורבים מהאגודות ההומניטריות. כשיגיע היום וצער בע"ח יהיה ריק ומוכרי הכלבים לא יצליחו למכור את כל הכלבים הגזעיים שלהם, אז נדבר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה יפתיע אותך, אבל גם כלבים גזעיים מחפשים בית. וגם לבעלים של כלבים גזעיים לפעמים קשה למצוא בתים לשגר של תריסר צ'יוואוות. אף פעם אין מספיק אנשים שיקחו כלבים (או חתולים או ילדים נטושים) נקודה. אל תביני אותי לא נכון- אני לא בדיוק מחובבי תעשיית הכלבים. לא חושבת שבאמת משנה מה זווית הזנב או גובה האוזניים או תואר האבא. 1 אממה? אני בהחלט יכולה להבין אנשים שרוצים לדעת מה הם לוקחים, או שרוצים דווקא משהו מסויים. זה לגיטימי בעיני לא פחות מאשר אנשים שרוצים לקנות בגד עם תווית מסויימת. 2 גור הפינצ'ר הקטן רוצה שיאהבו אותו. לא אכפת לו שיש לו או אין לו תעודה, נכון? הוא כולה פינצ'ר בן שלושה שבועות. לא ככה? 1וחוצמזה, כלבים גזעיים נוטים לחלות יותר במחלות תורשתיות. הא! 2אפרופו הסקר הקודם. _________ העלמה עפרונית, חזרה הביתה בגלל כאב ראש, ומשום מה הוא עדיין קיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל מקום בו גידול בעלי-חיים הופך לעסק מסחרי, וזה לא משנה אם במטרה למכרם למשחטות, למעבדות ניסויים או לאנשים פרטיים, מדובר בחדשות רעות מאד לבעלי-החיים. באמת אין הרבה הבדל אם את בוחרת לאמץ מעמותה כלשהי כלב גזעי או כלב מעורב. בצב"ח ת"א (לדוגמא) הורגים גם כלבים גזעיים, אם כי בדרך כלל נהוג לתת לכלבים כאלה קצת יותר צ'אנס מלכלבים אחרים. הבעיה היא שהרבה מאד כלבים (וגם חתולים) גזעיים נרכשים ישירות מחוות גידול מסחריות או בעקיפין דרך החנויות שקונות מהחוות. המקומות האלה מוכרים כלבים שאינם רק נוטים לחלות במחלות תורשתיות, אלא הם בעלי עיוותים גנטיים רבים וקשים (ר' למשל: http://www.nopuppymills.com/directory.htm), ושכמובן תופסים בקלות יחסית את מקומם של כלבים נטושים המשוועים לבית מאמץ ולא יקבלו אותו כי תורת הגזע הכלבי קובעת שהם פגומים. מי שרוכש כלב גזעי מחנות חיות מחמד או מחוות גידול, אפילו אם הוא עושה זאת רק כי הכלבלב סובל נורא בתוך הכלוב הקטן בחלון הראווה, מעודד בכספו תעשייה מיותרת ופוגענית. קניית הכלבלב המסכן רק מפנה את הכלוב עבור הכלבלב המסכן הבא שיירכש מאותו ספק. לפי דעתי, המעשה האחראי יותר הוא החרמת כל גורם מסחרי העוסק בסחר בבעלי-חיים, וכמובן עיקור כל חיות הבית שברשותנו (בלי קשר למידת גזעיותן) כדי לא להיתקל אף פעם בדילמת תריסר הצ'יוואוות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשל, חלה ירידה עצומה באוכלוסיית צבי היבשה בארץ שכן אנשים לוקחים את הצבים מהטבע הביתה כחיות מחמד. לו יותר גידול מסחרי של צבים (שהם חיות בר מוגנות ע''י החוק), ומכירה של צבים בחנויות, יפחת הלחץ על הצבים בטבע, וניתן גם להתנות גידול מסחרי בכך ש''חוות הגידול'' תשחררנה מדי שנה מספר מסויים של צבים לטבע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאמין שהדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות עם חיות הבר הוא לא להתערב להן בחיים. לא מפתיע שחלה ירידה באוכלוסיית צבי היבשה בארץ - ככל שיהיה פחות טבע ופחות מודעות לשמירת טבע, יהיו פחות חיות בר. האם זאת באמת סיבה להפוך אותן לסחורה? באותו אופן שרשות שמורות הטבע הצליחה בשעתו לחנך את הציבור שאסור לקטוף פרחים מוגנים, ראוי שרשות הטבע והגנים תפעל נגד פגיעה בחיות הבר - אבל בלי הפעלת צעדים אגרסיביים שיגרמו להם סבל. אי אפשר? חבל מאד, אבל אז עדיף לדעתי שלא יהיו פה צבים בכלל, מאשר שגם הם יהיו בחנויות. אין סיבה להעניש עוד יותר את חיות הבר בגלל שאנחנו לא מצליחים לשמור על הטבע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והפעם אפילו יש לינק: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכן חשוב לי להבהיר, גם עשר שנים לאחר כתיבת הפוסט המקורי. צבי היבשה שלנו (לא זוכרת כעת את השם המדעי), הם לא סתם חיה מוגנת, היא חיה בסכנת הכחדה חמורה מאד (שזה אומר חקיקה בינל') ואחד המקומות האחרונים שעוד יש בהם פריטים כאלה זה אצלנו בארץ המתלבשת שלמות בטון ומלט. זו דוגמא לחיה, שאנחנו בימי חיינו, חזינו בהיעלמותה הכמעט טוטאלית. הם בעיקר נכחדים כי שטחי המחייה שלהם נעלמים לטובת חשבונות הבנק של הנדל"ניסטים, והמנהג הישראלי של לאסוף אותם הביתה כדי שיישמשו חיית מחמד לאיזה זמן כמובן לא עוזר לקיומו של הזן. כך שמבחינה חוקית יש פה עבירה פלילית בינלאומית חמורה, ומבחינה מוסרית עוד יותר. וברמה הפרקטית: א. ככל הנראה הן לא חיות שמתרבות בשבי (כמו חלק גדול מהחיות בסכנת הכחדה). ב. בוא תספר לי על צב יבשה שמשמש כחיית מחמד לאורך שנים ארוכות בבית של אנשים. הם לא בנויים לזה וגם מעבירים מחלות לבני אדם, אגב. בדרך כלל הם לועסים עשב בתוך קופסה לאיזה זמן, עד שמשתעממים מהם ואז לכאורה - "משחררים אותם". אין כבר היום כמעט טבע שבו הם יכולים לחיות לאורך זמן. בוודאי שלא בסביבה עירונית. "לשחרר אותם", שזה בדרך כלל אומר שמצאו אותם בשדה או בטיול, ואז משחררים במרכז פתח תקווה, כמו גם עם חתולי בית, וציפורים מבוייתות ועוד - זה בעצם אומר לגזור עליהם גזר דין מוות בייסורים. כחלק מפרויקט הצלה בינלאומי יש בשלוחה של הפקולטה לחקלאות חווה לשימור הזן. ושם יודעים איך לאפשר להם סגנון חיים שמתאים להם, ואיך להרבות אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הצלחת לכתוב ולו פסקה אחת בלי שגיאה נעבור אחת-אחת: ולכן חשוב לי להבהיר, גם עשר שנים לאחר כתיבת הפוסט המקורי. צבי היבשה שלנו (לא זוכרת כעת את השם המדעי), הם לא סתם חיה מוגנת, היא חיה בסכנת הכחדה חמורה מאד (שזה אומר חקיקה בינל') ואחד המקומות האחרונים שעוד יש בהם פריטים כאלה זה אצלנו בארץ המתלבשת שלמות בטון ומלט. השם המדעי הוא Testudo graeca terrestris, והוא מצוי בדרגת VU, שזו הדרגה הכי פחות חמורה של סכנת הכחדה, ובטח שלא סכנה חמורה מאוד. זו דוגמא לחיה, שאנחנו בימי חיינו, חזינו בהיעלמותה הכמעט טוטאלית. הם בעיקר נכחדים כי שטחי המחייה שלהם נעלמים לטובת חשבונות הבנק של הנדל"ניסטים, והמנהג הישראלי של לאסוף אותם הביתה כדי שיישמשו חיית מחמד לאיזה זמן כמובן לא עוזר לקיומו של הזן. לא יודע מה איתך, אני רואה אותם לא מעט בטיולים, אז לפחות בימי חיי לא ראיתי את "היעלמותה הכמעט טוטאלית", למעשה אני לא מכיר נתונים על ירידה בכמות הצבים. כך שמבחינה חוקית יש פה עבירה פלילית בינלאומית חמורה, ומבחינה מוסרית עוד יותר. אין דבר כזה חוק בינלאומי, ובטח שלא עבירה פלילית בינלאומית לגבי שימור צבים. לכל היותר יש הפרה של איזו אמנה, וגם זה כאמור לא קיים, כי המדינה כן מגינה על הצבים (שרחוקים מאוד מהכחדה). וברמה הפרקטית: א. ככל הנראה הן לא חיות שמתרבות בשבי (כמו חלק גדול מהחיות בסכנת הכחדה). ב. בוא תספר לי על צב יבשה שמשמש כחיית מחמד לאורך שנים ארוכות בבית של אנשים. הם לא בנויים לזה וגם מעבירים מחלות לבני אדם, אגב. בדרך כלל הם לועסים עשב בתוך קופסה לאיזה זמן, עד שמשתעממים מהם ואז לכאורה - "משחררים אותם". אין כבר היום כמעט טבע שבו הם יכולים לחיות לאורך זמן. בוודאי שלא בסביבה עירונית. צבים מתרבים יופי בשבי, ולעיתים קרובות מלווים את בעליהם שנים רבות. "לשחרר אותם", שזה בדרך כלל אומר שמצאו אותם בשדה או בטיול, ואז משחררים במרכז פתח תקווה, כמו גם עם חתולי בית, וציפורים מבוייתות ועוד - זה בעצם אומר לגזור עליהם גזר דין מוות בייסורים. עוד לא הכרתי דביל גדול מספיק לשחרר צב במרכז פתח תקווה (והכרתי כמה, גם משחררי צבים וגם דבילים), לעומת זאת בשדות קילומטרים בודדים משם חיים צבים רבים באין מפריע. כחלק מפרויקט הצלה בינלאומי יש בשלוחה של הפקולטה לחקלאות חווה לשימור הזן. ושם יודעים איך לאפשר להם סגנון חיים שמתאים להם, ואיך להרבות אותם. כחלק מאותו פרוייקט, רוצים בפקולטה לעשות בדיוק את מה שהציע עמית, "מניעת הכחדתו של הצב אפשרית רק על-ידי יצירת חוות רבייה מוגנות, שיספקו את הביקוש לחיית המחמד, במחיר שיהפוך את הסחר הבלתי חוקי ללא כדאי, ומאידך ישמשו כעין 'תיבת נח' לשם החזרת הצבים למקומות בהם נכחדו לחלוטין" (דוד לביא, מנהל הסברה ויחסי ציבור בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, ברחובות). כמובן שזה אפשרי גם בלי תיווכה של הפקולטה, שכבודה במקומה מונח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הכרתי דבילים רבים. ו''חוות השימור'' המקצועית בפקולטה היא בהחלט גורם חשוב. צב יבשה לא צריך להיות חיית מחמד. גם עם שאר חיות מחמד הציבור שלנו לא מתנהג תוך לקיחת אחריות מיטבית, ולראייה הכמות הגדולה (יחסית לעולם המערבי) של חתולי ''רחוב'' אצלנו - כל חתולי הרחוב האלה מקורם בחתולי בית שאנשים זרקו. אותם דבילים, שאתה לא מכיר ואשרייך, כשהם נוסעים לחו''ל ופתאום לא בא להם טוב הכלב. הם נוסעים רחוק וזורקים אותו אי שם. הרבה וטרינרים (אני לא רוצה להגיד כולם, כי אז תמצא את הטעות הסטטיסטית, ותגיד שזו ''שגיאה'') מוצאים כל בוקר ליד הקליניקה שלהם ארגזים עם גורים, בעיקר של חתולים. אנשים לא מעקרים וזורקים את ''הבעיה'' לפתחם של ארגוני הסיוע ושל וטרינרים, שסיפרו לי שנקרע להם הלב כל פעם, שהם צריכים להמית אותם כי מישהו החליט להפיל עליהם את האחריות. גם הארגונים נאלצים להמית חיות רבות, כי אנשים לא מבינים את האחריות שיש להם על חיית מחמד. כלבים וחתולים הן חיות מבויתות. חיות בר לא צריכות להיות כלל חיות מחמד. את המידע שלי אני רכשתי מהפקולטה. והם קוראים קריאה נואשת לאנשים לא לקחת צבים הביתה כשהם נתקלים בהם בטבע. וממה שאני שומעת מסביבי אנשים לא מודעים לכך שזו חיה מוגנת (ברמת הכחדה כזו או אחרת), כשרואים צב בטבע, הם לוקחים הביתה ''איזה נחמד, שיהיה לילדים''. מעטים הם ההורים שברגע שהם מבינים שהילד השתעמם מהמשחק טורחים להחזיר את הצב בדיוק למקום ממנו הם אספו אותו (וגם אז הוא לא חוזר ל''משפחה הצבית'' שממנה חטפו אותו). אם אתה מכיר כאלה זה משמח אותי מאד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |