|
||||
|
||||
ורסיה אחרת, גם היא למבוגרים: שפן נכנס לקיוסק, שואל "יש לכם קצת חשיש?" מזדעזע המוכר: "חס וחלילה, השתגעת?". למחרת שוב הוא חוזר: "יש לכם קצת חשיש?" ושוב... הקיצר, אומר לעצמו המוכר: "אם הוא כל כך רוצה, נארגן לו כמה מנות". למחרת חוזר השפן ושואל: "יש לכם קצת חשיש למכירה?" "כן" עונה המוכר בשמחה ומוציא לו מנה. "משטרה!" אומר השפן ושולף תעודה... |
|
||||
|
||||
וכאן יש להוסיף את הבדיחה ההיסטורית שנגמרת בפואנטה "מכיר סוזוקי?" (זה אפילו יותר מדי ארוך בשביל לכתוב את זה). |
|
||||
|
||||
אומרים "אמן". וכדי להתניע את אותה מכונית אוטומטית, אומרים "ברוך השם". הראשון שנסע בה, אמר "ברוך השם" ויצא לדרך. לפתע גילה שהמכונית הולכת ומתקרבת לפי תהום, והוא, שכח איך עוצרים את המכונית. כשגלגלי המכונית הקדמיים כבר כמעט היו בתהום נזכר וצעק: "אמן"! ואז זה נעצר. "אה, ברוך השם". |
|
||||
|
||||
פעם היו שני סינים |
|
||||
|
||||
זה כמו "מכיר את סוויסה, בוזגלו ואפללו?" (ההוא שמכיר את מוצארט, באך ובטהובן). |
|
||||
|
||||
אולי מספיק לספר לנו התחלות של בדיחות? או שתספרו בדיחה מלאה (עם זקן מצדי) או שתשתקו. |
|
||||
|
||||
האריה ישן בצד הדרך. התקרב אליו השפן מאחור. כשהרגיש האריה, התעורר והתחיל במרדף אחרי השפן. הארנב הגיע לצומת, שם היה קיוסק. הארנב נכנס, קנה עיתון, הרכיב משקפיים והתחיל לקרוא. נכנס האריה: "ראיתם פה שפן אחד רץ?" שואל השפן מאחורי העיתון: "איזה, זה שדפק את האריה?" "מה?" נבהל האריה, "זה כבר הגיע לעיתון!" ושפעם מישהו יסביר בדיוק מה ההבדל בין שפן לארנב. |
|
||||
|
||||
שפן http://www.sayarut.org.il/hafala/shafan.gif ארנב http://www.mdy.co.il/019.jpg |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
הנה ארנב קצת יותר חופשי: |
|
||||
|
||||
עכשיו הובהר לי סופית שרוב מה שנהוג לייחס לשפנים, מכוון בעצם לארנבות. לשפן אפילו אין אוזניים. |
|
||||
|
||||
יש לו, רק שהן אינן בולטות כמו אזני הארנב(ון). |
|
||||
|
||||
הקטע הבא לכוח מPASION PLAY של גטרו טאלל הקטע הוא גם סרט מצוייר שהלהקה הפיקה סיפור נחמד על ארנב the story of the hare who lost his spectacles.
Owl loved to rest quietly whilst no one was watching. Sitting on a fence one day, he was surprised when suddenly a kangaroo ran close by. Now this may not seem strange, but when Owl overheard Kangaroo whisper to no one in particular, "The hare has lost his spectacles," well, he began to wonder. Presently, the moon appeared from behind a cloud and there, lying on the grass was hare. In the stream that flowed by the grass a newt. And sitting astride a twig of a bush a bee. Ostensibly motionless, the hare was trembling with excitement, for without his spectacles he was completely helpless. Where were his spectacles? Could someone have stolen them? Had he mislaid them? What was he to do? Bee wanted to help, and thinking he had the answer began: "You probably ate them thinking they were a carrot." "No!" interrupted Owl, who was wise. "I have good eye-sight, insight, and foresight. How could an intelligent hare make such a silly mistake?" But all this time, Owl had been sitting on the fence, scowling! Kangaroo were hopping mad at this sort of talk. She thought herself far superior in intelligence to the others. She was their leader, their guru. She had the answer: "Hare, you must go in search of the optician." But then she realized that Hare was completely helpless without his spectacles. And so, Kangaroo loudly proclaimed, "I can't send Hare in search of anything!" "You can guru, you can!" shouted Newt. "You can send him with Owl." But Owl had gone to sleep. Newt knew too much to be stopped by so small a problem "You can take him in your pouch." But alas, Hare was much too big to fit into Kangaroo's pouch. All this time, it had been quite plain to hare that the others knew nothing about spectacles. [Sung:] As for all their tempting ideas, well Hare didn't care. The lost spectacles were his own affair. And after all, Hare did have a spare a-pair. A-pair. Forest Dance #2 (Instrumental)* |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |