|
נדמה לי שמה שעומד לעיני האמריקנים הוא דווקא המודל של יפן וגרמניה בתום מלחמת העולם השניה, ואפגניסטן בזמן האחרון.
"גם כאן המעצמה נלחמת למען אינטרסים שלה ומסווה זאת..." מדינות (ולא רק מעצמות) תמיד נלחמות למען אינטרסים כלכליים, צבאיים ואחרים של עצמן. זה לא אומר שהדיבורים על קדמה ודמוקרטיה הם רק בשביל להישמע טוב לעולם. העלה בדעתך שהאמריקנים באמת ובתמים חושבים, שדמוקרטיה בעיראק תהיה טובה לא רק לעיראקים, אלא גם לשאר העולם? [מה, אתה לא חושב שזה יהיה טוב לכולם- לעיראק, לאזור, ולעולם כולו?]
עד כמה שהצלחתי לעקוב (מרחוק ובעצלתיים) אחרי הראציונל שבהתקפה על עיראק, הרי שזה לא רק בגלל חשבונות לא סגורים מהסיבוב הקודם, ו/או בגלל נשק להשמדה המונית שעיראק אולי מפתחת, אלא בגלל הערכה שכדי לחסל את איום הטרור האיסלמי צריך טיפול שורש, שהוא: הבאת דמוקרטיה לארצות המזה"ת. עיראק נחשבת למקום טוב להתחיל דווקא בו את הניסוי הדמוקרטי, בגלל נתוני יסוד טובים, שהם ההפך ממה שבנבנישתי אמר: האוכלוסיה בעיראק נחשבת לבעלת רמת השכלה וטכנולוגיה טובה מהממוצע הערבי. זו ארץ חילונית, שבה הנשים לא סגורות מאחורי רעלות ותריסים. כמו כן יש בעיראק כנראה יותר אפשרות למה שברנרד לואיס מכנה "התאגדויות וולונטריות", של אנשים. כלומר, אפשרות לנאמנויות שאינן נאמנות לשלטון או לשבט/חמולה, אלא לקבוצות מסוג אחר (איגודים מקצועיים, חוגים למיניהם, וכו'). ברנרד לואיס טוען שקיום התארגנויות וולונטריות הוא תנאי יסוד לקיום דמוקרטיה של אמת. ואולי יש מי שמעריך שבעיראק האפשרות לקיום תנאי זה חזקה יותר מאשר ב -נניח- ערב הסעודית...
לכן- הדמיון שבנבנישתי רואה פה למלחמות קולוניאליות הוא, לדעתי בדמיונו בלבד. ולכן, מעבר להתנגדות הגורפת שלי להשוואות, אני רואה גם בעיה ספציפית בהשוואה הספציפית הזאת.
אז אפשר להתווכח אם המלחמה הזאת הכרחית, או אפילו רצויה, ואם כן- האם באופן הזה. אבל השיקולים האמריקנים כאן, כפי שהם נראים לי, אינם שיקולים מהסוג הקולוניאלי.
|
|