|
||||
|
||||
דווקא במצב מלחמה מכיוון שאז יש נטייה לשקיעה בלאומנות וחד צדדיות ודחיית כל ביקורת (כפי שאכן קרה מאז פרוץ אינתיפאדת אל-אקצא.) אינטלקטואל הוא איש רוח בד"כ, שמעצם תפקידו יש לו ראייה רחבה יותר על המתרחש ולפיכך חובתו להשמיע את דבריו הביקורתיים ולא להוות עוד שופר לממשלה. למרבה הצער, לא כך נהגו רוב האינטלקטואלים הישראלים, כפי שניתן לראות בלינקים הבאים: |
|
||||
|
||||
איש רוח הוא "תפקיד"? ומדוע אדם בעל ראייה רחבה לא יכול, במקרים מסוימים, להגיע למסקנה שהממשלה עושה בדיוק את הדבר הנכון? ואם הגיע למסקנה כזו - האם אין זה מתפקידו לשבח את הממשלה על מעשיה? ועוד שאלה - האם אנשי הרוח חייבים תמיד להציג ביקורת משמאל על הממשלה, או שמותר להם גם להביע ביקורת מימין? ולבסוף - האם אתה רואה בעצמך איש רוח בעל ראייה רחבה יותר (ממה?)? |
|
||||
|
||||
כמובן שאינטלקטואל יכול להיות גם ימני. למעשה אינטלקטואלים רבים תמכו בנאציזם ובפאשיזם כפי שמסופר בסיפרו של שלמה זנד ''האינטלקטואל, האמת והכוח'' שמוזכר בלינק הראשון. הבעיה היא באותם אינטלקטואלים השייכים לשמאל הישראלי ואין דעתם ותפיסת עולמם בהכרח נוטה לרוח הפטריוטיות המשתלטת לעיתים על התפיסה הציבורית, ובכל זאת הם מהווים שופר תעמולתי לממשלת ישראל באותם זמנים. רק כאשר נרגעות הרוחות במעט הם חושפים את מלוא השקפת עולמם הכרוכה גם בביקורת פנימית. ראייתי הרחבה מתבטאת בכך שאני מבין גם את הצד השני ושוקל את שני הצדדים אחד מול השני. אני מודע לסבל ולמצוקה הפלסטינית ולעוולות הכיבוש, ולפיכך אני נחשב בשיח הישראלי כ''יפה-נפש''. |
|
||||
|
||||
אינני חושב שאתה יפה נפש. |
|
||||
|
||||
לנוחות הקהל, הנה סיכום קצרצר של הקישורים שהביא מר לנדוור. הקישור הראשון הוא של אמנון יובל. הוא כותב שם: "עוז, כמו רבים מאנשי-הרוח של השמאל הציוני, הוא לא אינטלקטואל אלא אנטי-לקטואל." זאת משום שעמוס עוז אמר שהצעה נדיבה מזו של אהוד ברק בקמפ דייוויד לא יקבלו הפלשתינאים מאף ממשלה ישראלית. בינתיים נראה לי שההערכה הזו היא נכונה. מילא. המאמר השני הוא של יצחק לאור. שם הוא שופך אש וגופרית על אנשים הדורשים מדינה פלשתינית, אך אינם תומכים ב'זכות השיבה'. יש שם פנינים כמו: "מי שיבקש להרחיב, יוכל למצוא מתי בדיוק שב ללשון העיתונות הביטוי המתועב "מחבלים"." "העיתונאים, שוליו הנמוכים של העולם האינטלקטואלי, קיבלו את החיזוק מהתנהגותם המבישה של האינטלקטואלים, ומדי פעם אותם עיתונאים אצו-רצו גם לבנות את ההתנהגות המבישה, להַבנות אותה כמושג תקשורתי, "מבוכת השמאל" " אז, למרות שניסיתי להבין, לא הצלחתי: איך מתקבלים לחוגי ה'אינטלקטואלים'? |
|
||||
|
||||
אולי משהו כמו...עזר לנצבר |
|
||||
|
||||
סרקתי את המאמר של לאור ומצאתי שם הרבה קשקושים והתלהמויות, אבל לא ממש מצאתי תמיכה בזכות השיבה, או ביקורת על אנשי שמאל שלא תומכים בה. להפך, נראה שהוא טוען נגד אלו שאומרים ששקמפ דיוויד פוצץ בגלל זכות השיבה. |
|
||||
|
||||
הערכתו של עמוס עוז על פיה "הצעה נדיבה מזו של אהוד ברק בקמפ דייוויד לא יקבלו הפלשתינאים מאף ממשלה ישראלית" אולי נשמעה סבירה בעת אמירתה אך בינתיים התבררה כמופרכת: תכנית קלינטון וההצעות הישראליות בטאבה היו נדיבות ממנה בהרבה. |
|
||||
|
||||
פווו... מה יש לאיציק לאור נגד עמוס עוז?! ההתיחסות לעוז, וכמעט רק אליו, כל חצי דקה, חורגת מגבולות הסבירות. ניחוש נשי: קנאת סופרים? |
|
||||
|
||||
ייתכן, אבל צריך לזכור שעמוס עוז הוא בכיר הדוברים של השמאל הישראלי מקרב אנשי הרוח ולכן זה רק טבעי שייתיחסו אליו בעיקר. בכל אופן, זה לא אומר שיצחק לאור בהכרח אינו צודק בדבריו. |
|
||||
|
||||
לאור מכה שנית: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |