![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
how come that Saddam, a ruthless dictator who implicts pain and sorrow upon the Iraqis, enjoys the sympathy of the liberals, human-rights movements and all?
why people aren't happy with his defeat? |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אני לא חושב שזו סימפטיה לסדאם אלא דווקא תחושת "מגיע להם" לאמריקאים שמתבררים כמפיצי דיסאינפורמציה לא קטנים. כלומר, אם הם משקרים, אז מגיע להם. ראה כתבתו של דניאל סובלמן ב"הארץ": |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
ניחוש או הסבר חלקי: כי מול האמריקאים, הוא האנדרדוג, וזה מושך סימפטיה. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
לא הצלחתי למצוא את זה אבל בסוף השבוע היתה תמונה של חייל עירקי שבוי, מכוסה עיניים ואזיקונים, באתר של הניו יורק טיימס. | ![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |