|
לא נוסטלגיה, לא אדישות - אסקפיזם. המלחמה הזו היא התרוץ המוצלח ביותר שניתן היה לבקש בכדי לדחוק לצד את הבעיות האמיתיות של המדינה הזו.
עם כל השידורים הבלתי פוסקים על עיראק, למי יש זמן לספור את המתים בפלסטין? להתייחס לרצח/הריגה-בשוגג של פעילת השלום האמריקאית ע"י בולדוזר צה"לי? לדוש פעם נוספת בצרות הכלכליות המפרקות את המקום הזה ומביאות אנשים ליאוש, לעיתים עד מוות?
הרבה יותר נוח להתבסם מהצרות של אחרים, לראות בעצמנו גיבורים שאינם נבהלים מהאיום הנורא של הטילים, להכריז שזו לא מלחמתנו, אך בה בעת לאיים בתגובה רבתי ובעיקר לברבר ולפטפט את עצמנו עד קבס באולפני הטלוויזיה והרדיו.
ככה זה, כשהמדינה שלך בחרא, גם מלחמה (של אחרים) היא סוג של אסקפיזם.
|
|