 |
|
 |
||
|
||||
 |
עורך יקר, כמה שמחתי לגלות שאת המטא-דיון \'\'חופש הדיבור, צנזורה, ועורך האייל\'\' לא נצטרך עוד לנהל במחתרת, בתת-פתילים של מאמרים שנושאם העיקרי הוא אחר! אתחיל ואומר שלדעתי (וזו הפעם האחרונה שאני מקפיד על \'\'לדעתי\'\' בתגובה הזו. להלן ברור שאני מבטא את דעותיי) עקרון חופש הביטוי, אותו אני מוקיר ומחייב, הוא עקרון שנגזרת ממנו זכות, אך בשום אופן לא נגזרת ממנו חובה על הפרט - במקרה הזה על \'\'האייל הקורא\'\' כתאגיד או על עורכו. הדברים אמורים לא רק במישור החוקי, אלא גם במישור רחב יותר, \'\'ציבורי\'\' או \'\'חברתי\'\', אם תרצה. בהזדמנות קודמת, כתבת כי חופש הביטוי נועד בעיקר עבור דברים שהם כואבים, פוגעים ומעליבים. ואני אוסיף - עבור דעות ורעיונות לא-פופולריים ומעוררי-התנגדות. אני כופר בתאור שלך את הדילמה שלך כעורך ביחס למאמר כדוגמת \'\'הבדלים של יום ולילה\'\' - תאור שמעיד, אולי, או מתבסס, אולי, על תפיסה שגויה של תפקידו של עורך. אתה כותב כי \'\'הבדלים\'\' היה פרובוקציה. כלפי מי? כלפי קוראיו הפוטנציאליים? כלפי העורך? נדמה לי שראית בו קודם כל פרובוקציה כלפיך (הכותב טרח לציין כי המאמר נושא \'\'נימה ראקציונית\'\' וגו\', למקרה שלא תשים לב), שכן הוא הכניס אותך לדילמה כזו: אם לא תפרסם אותו - הרי שיהא זה משום שאינך מסכים, באופן קיצוני, עם הנאמר בו. אם תפרסם אותו - הרי שהפרסום כאילו נכפה עליך בכוחה המאגי של הפרובוקציה. ובכן, הרשה לי לשאול: מה לגבי \'\'אם לא אפרסם אותו - הרי שיהא זה משום שאין במאמר הזה עניין לקוראים, מהסוג שאני שואף לספק, דהיינו - המאמר לא יחדש להם דבר (מלבד העובדה שגם שחר נתניהו מחזיק בדעות המובאות בו), לא מכיל מידע, תובנה או רעיון חדש, הוא נטול ערך-מוסף סגנוני או אחר, והוא לא יעלה שאלות שיתפתחו לרב-שיח לגופם-של-עניינים. את המאמר, והשתלשלות התגובות בעקבותיו - היו יכולים מרבית הקוראים לכתוב בעצמם. הוא בנאלי.\'\'? אתה כותב על \'\'התנגדות לדבריו של נתניהו\'\', ורומז על יחס דומה לדבריו של יוסי גורביץ\' (עושה רושם שהוא מחרים אותי, אגב), וכותב שקיווית ליותר פתיחות. אינני בטוח שירדתי לסוף דעתך: יכול אדם לא להסכים עם דעות המבוטאות במאמר. האם לכך התכוונת? האם זה מעיד על חוסר פתיחות? יכול אדם לטעון שלא היה מקום לפרסם דברים כלשהם ב\'\'אייל\'\', על בסיס חוסר-הסכמה (למעשה - דחיה מכל וכל) שלו עם הדברים. תגובה כזו אכן מעידה על מידה מסויימת של חוסר-פתיחות, אבל היא לא מאד מפתיעה. יכול אדם לטעון כי אין לאפשר בכלל את ביטויים של רעיונות ודעות שהתפרסמו במאמר. זוהי שלילה של עקרון חופש-הביטוי, ואכן יהיה מפתיע ומצער לגלות שיש בין קוראי האייל מי ששוללים את העקרון, ולו ביחס לאחד משני הכותבים שהוזכרו לעיל. ויכול גם ארנב לטעון כי שגה העורך בשיקול-דעתו כשהחליט לפרסם מאמר, ולא משום מידת-ההסכמה עם הדעות שהוא מבטא, אלא משום שהוא מצפה לשיקולי עריכה אחרים, מעבר ל\'\'יהיו הדברים רהוטים וברורים. אה, כן... ושלא תהא בפרסומם משום עבירה על חוק מחוקי המדינה\'\'. שוב ושוב אתה מציג את שיקולי העריכה של ה\'\'אייל\'\' כמשיקים לעקרון חופש הדיבור, ובכך אתה מסתפק, למעשה, בתפקיד טכני בלבד - בדיקה של איכות הכתיבה, הפנייה לייעוץ משפטי מקצועי במקרה הצורך, ותו לא. כקורא, וכמי שהתרשם פה ושם מיכולותייך האינטלקטואליות, אני מוצא את זה מאכזב למדי. בה בעת, אני נאלץ לחזור ולומר שלא כל הפעלה של שיקולי עריכה, לא כל החלטה שלא לפרסם - הם פגיעה בחופש הביטוי. לא כשמערכת ה\'\'אייל\'\' עושה זאת, ולא כשמערכת הניו-יורק טיימס עושה זאת. זו גם איננה \'\'צנזורה\'\', אפילו לא עצמית. זו המהות של עריכה, זה מה שמבדיל בין עורך לעורך ובין נערך (אתר אינטרנט, עיתון, ערוץ טלוויזיה) לבין נערך, וזה לא תמיד (כמעט תמיד לא רק) הבדל בין טוב ובין פחות טוב, או בין מקצועי לבין חובבני. פגיעה בחופש הביטוי מתרחשת, וגם את זה כבר אמרתי, כשבית משפט מוציא צו איסור פרסום, או כאשר - כפי שציינת - יש דברים שעצם פרסומם מהווה עבירה על החוק (דברי הסתה, דיבה). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מר פטל היקר, זהו אחד הניסוחים המבריקים ביותר שקראתי זה זמן רב. כה לחי. פשוט מבריק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר פטל הנכבד, הדיון אליו הינך חותר בפולמוסך עם עורך אתר זה הינו דיון ערכי, ומטבע הדברים אין ואינו יכול דיון שכזה להציב ולהציג מסמרות אובייקטיביים כלשהם, כך שכל נסיון \'נזיפה\' ו/או \'העמדת העורך על מקומו ותפקידו בחיים\' נכשל מראש, וטוב שכך הדבר. לעניות דעתי הסובייקטיבית צדק מר קננגיסר לחלוטין בהחלטתו העניינית לפירסום מאמרו של מר נתניהו, היות ובהחלטתו זו קיבע הוא עיקרון חשוב מאין כמוהו, ואשר לפיו אין העורך אחראי ל\'טעם הטוב\' של מאמר זה או אחר, ובלבד שמאמר פלוני או אלמוני יהיה ערוך ומסוגנן באופן מתקבל על הדעת. אין כל ספק כי מאמרו של מר נתניהו הינו פרובלמטי, אך אני חוזר ומדגיש כי אני מוצא את רמתו הכללית כסבירה לחלוטין, לא כל שכן את שלל תגובותיו השונות של מר נתניהו, האינן מעידות על טיפשות וכסילות איינסופיים. רצה הגורל ודווקא מגיבים ממגיבים שונים התנפלו בשצף קצף על מר נתניהו כמוצאי שלל רב, בהשתמשם באוצר מילים הלקוח ממחוזות הערכים האבסולוטיים, אשר לי אישית ערכים אלה הינם לזרא. אני חוזר ומעיר כי מר נתניהו אינו הגזען הראשון המופיע באתר זה, אם כי זהו המאמר הגזעני הראשון אשר פורסם אי פעם באתר זה, אך על ציבור הקוראים והמגיבים השונים לדעת ולהתמודד אף עם אנשים שכאלו. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענות שאני מעלה כלפי )ויש שיאמרו - כנגד( עורך האייל הקורא מפעם לפעם הן אמנם, ברובן המכריע, טענות סובייקטיביות. היטבתי להביע זאת כשכתבי כי הדברים שכתבתי משקפים את דעתי ותו לא. הדגשתי שהבדלים בין שיקולי עריכה אינם, על פי רוב, הבדלים בין טוב וראוי לבין רע ובלתי-ראוי. עם זאת, ראוי שאציין שישנן גם טענות שהעליתי, דווקא לא בהזדמנות זאת, שהן טענות לחוסר-מקצוענות מצידו של העורך )דברים כמו מערכת-היחסים שלו עם הכותבים, איכות העריכה הלשונית, ועוד(. בתחום זה של מקצוע העריכה, סבורני שיש \'\'טוב יותר\'\' ו\'\'טוב פחות\'\', יש \'\'מקצועני\'\' ויש \'\'חובבני\'\', יש \'\'אתי\'\' ויש \'\'לא אתי\'\'. אוסיף ואומר - אני מתרשם שדובי בוחר במודל של \'\'הייד פארק\'\', וכך במשתמע נוטל על עצמו תפקיד של חצרן ושוטר )מקפיד על טיב הניסוחים, דואג שלא תהיינה עבירות( - שהרי בפארק אין עורכים, אלא חצרנים ושוטרים. בשני המקצועות האלה, שבאמת אני מאוכזב מבחירתו של דובי בהם, יש אמות מידה ברורות למדי לגבי מה טוב ומה לא. אינני מבין אם העקרון שהצגת )אין העורך אחראי ל\'טעם הטוב\' ובלבד שהמאמר יהיה ערוך ומסוגנן וגו\'(, שניתן לקרוא לו \'\'עקרון החצרן\'\', ושאני מסכים שדובי הולך ומקבע אותו במדיניותו - הוא \'\'עקרון חשוב מאין כמוהו\'\' לכל עורך, או שהוא נראה לך מתאים וחשוב ספציפית במקרה של \'\'האייל\'\'. אנא הסבר! נדמה לי ששנינו מסכימים בנקודה הבאה: שחר נתניהו כתב את הדברים והוא עומד מאחוריהם בדרך מעוררת התפעלות. יש בין המגיבים, כפי שקורה פעמים רבות, מי שפועלים מתוך רפלקס, ואינם תורמים לדיון. תגובה רפלקסיבית נפוצה היא \'\'הדברים לא היו ראויים לפרסום )מכיוון שאני לגמרי לא מסכים איתם, ואף שולל את הלגיטימיות שלהם(\'\', ואף אותה זכינו לראות כאן. מר מאן, אמנם הבחנתי כי כמעט כל פניותיך ב\'\'אייל\'\' באות במתכונת הכוללת \'\'מר X\'\', את דבריך, ואת החתימה \'\'בברכה, א. מאן\'\'. זהו סגנון ייחודי לך, ואינני בא לבקרו, אולם נדמה לי שכבר ביקשתי - אולי לא ממך - לא לפנות אלי כ\'\'מר מיץ\'\', אם אינך מתכוון דווקא להרגיז אותי. \'\'מיץ\'\' או \'\'אתה\'\' או \'\'מיץ פטל\'\' בהחלט יספיקו. תודה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיץ ידידי, הסיבה בגינה הנני נוקט בתואר \'מר\' הינה כפולה: ראשית, חולק אני בכך כבוד לכל איש באשר הוא, ושנית - הדבר מדיף כריחוק נימוסי, הקיים לפחות באירופה, בה אני גר. שים נא לב לכך שהנני פונה באתר זה למספר מצומצם של אנשים בשמם הפרטי, היות והללו בחרו ליצור עימי קשר פרטי שלא דרך האתר בלבד. לגופו של עניין - הריני להפנותך לפסיקתו המפורסמת של בית המשפט העליון של ארה\'\'ב בפסיקתו במשפטו המפורסם של ג\'. פאלוול, ממנהיגי \'הרוב המוסרי\' בארה\'\'ב, כנגד ל. פלינט, מו\'\'ל פורנוגראפי, אשר המפורסם שמבין ירחוניו מתקרא \'האסלר\'. פלינט פירסם בירחונו \'האסלר\' כתבה המלווה באיורים, ואשר ממנה משתמע כי פאלוול שוכב עם אימו. אחסוך ממך ומשאר הקוראים את התפתחויותיו הראשונות של המשפט, טרם הגיע הוא לערכה האמריקנית הגבוהה ביותר, ואפנה במישרין אל החלטתם הסופית של שופטי בית משפט עליון זה: קבלת התיקון הראשון לחוקת ארה\'\'ב אינו עוסק בקביעת \'הטעם הטוב\' על כל המשתמע מכך, ומובן מאליו כי עיקרון זה ינוצל על ידי גורמים גזעניים ופורנוגראפיים כאחד. תביעתו של פאלוול נדחתה על הסף, וזאת תוך הערת השופטים הנוספת כי \'מקובל וידוע כי איש ציבור יהיה חשוף במהלך הקאריירה בה נקט לביקורת ועלבון זה או אחר, מהם מצחיקים, מהם כואבים, ועל כל איש ציבור לדעת להתמודד עם מצבים שכאלו, ללא פניה אוטומאטית לערכאות\'. גדולתו של אתר \'האייל הקורא\' נובעת מכך שמר קננגיסר הינו בין היתר, כלשונך - \'חצרן ושוטר\', ואינו מתיימר לעסוק בהיבטים מוראליסטים מכל סוג שהוא. אינני מכיר עיתון נוסף, מקוון או מודפס, אשר בו נשמרת לכל אורך הדרך חירות וליבראליות בקו ישר וברור כפי שמר קננגיסר מצליח ליצור, וזאת ללא כל וויתור מאולץ על חוש ההומור בו הנ\'\'ל נוקט מפעם לפעם. בוועידת העורכים הישראלים והגרמנים אשר התקיימה בספטמבר בברלין, ואשר אליה דאגתי להזמין את מר קננגיסר כאורח כבוד, ישבו עורכים מכובדים מהקו הראשון של העתונות הכתובה והמודפסת בישראל וגרמניה והתעניינו קשות באתר מיוחד זה. הגרמנים השונים, עימם שוחחתי בכנס ולאחריו, לא יכלו שלא להסיר התפעלותם מהקו הליברלי בו נוקט מר קננגיסר כעורך האתר, דבר אשר בגרמניה בת ימינו הינו על תקן משאלת לב, היות והעיתונים השונים בכללותם נוטים לצנזר מחשבות והיגדים העשויים להחשב כבלתי תקינים. בימים טרופים אלו, אגב, שוקד אנוכי על הרצאה הדנה בגבולות חופש הביטוי וההתבטאות, הרצאה אקסטרנית המיועדת לקהל הרחב. אין כל ספק בליבי כי אתר \'האייל הקורא\' יאוזכר בהרצאתי זו כדוגמא לעיתון מקוון שאין שני לו. בברכה א. מאן |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |