בתשובה לרודי וגנר, 20/03/03 9:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אכן, חסרות לי "תיאוריות גדולות". כמו שכתבתי, אפשר לבחון כאלה תיאוריות. הבחינה תהיה בהכרח בעקיפין: הבחינה כוללת תהליך שבסופו נקבל השערות-מחקר שאפשר לבחון אותן אמפירית. התהליך הרבה יותר מסובך מבדיקת קשר בין כמה משתנים. ואם אני מבין נכון, הבחינה עצמה אף-פעם לא תוכל להפריך את התיאוריה באמת (כי מארקס, ובר והחברים הם יותר פרדיגמות מתיאוריות), ועדיין, יש לזה יותר ערך מהמחקרים שנעשים היום. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שהבהרת יפה, "תיאוריה גדולה" המכילה טענות על "החברה" ועל "נפש האדם" היא בדרך כלל פרדיגמטית, וכמעט לא ניתן להפריכה. ההתעסקות הארוכה במספר הפרדיגמות האלו שכנעה את הסוציולוגים שזהו מבוי סתום, והם החליטו (ברובם) להסתפק לכל היותר בתיאוריות "מקומיות" המסבירות/מתארות חברה ספציפית או התנהגות מסוימת באותה חברה, באופן שאולי אינו אומר משהו "גדול" אבל כן מביא תועלת כלשהי, לפעמים שימושית. פה ושם יש עדיין תיאוריות 'בינוניות', שלא עוסקות בחברה כולה אלא באספקטים מסוימים שלה. בתחום שאני עוסק בו, סוציולוגיה של התרבות/ סוציולוגיה של המדע, יש למשל מספר תיאוריות משנות הששים על מערכות של מרכז ופריפריה, ויש את תורת הרב-מערכת של איתמר אבן-זוהר (ישראלי) שהיא יותר קשורה לספרות מאשר לסוציולוגיה. ניסיון אחר הוא הסוציוביולוגיה של אדוארד וילסון, שבדיוק מנסה להעמיד חלק מהסוציולוגיה על בסיס ביולוגי. אבל הרוב הגדול של הסוציולוגים לא מאמינים אפילו בתיאוריות 'בינוניות' כאלו, כי לדעתם הן יוצרות השטחה של המקרים הספציפיים כדי להתאימם לתיאורייה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע שזה בערך המצב. נגה אפילו נתנה הסבר סוציולוגי מסוים, שקשר את אופי העיסוק לאבחנות מוסדיות. ומזה התחלנו: צריך למצוא דרכים לחולל מהפכות בתחום. אביב הציע ללמד סטודנטים מתמטיקה, בתקווה שמשם תבוא הישועה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |