בתשובה לדובי קננגיסר, 13/02/03 16:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה גם שניסוי מילגרם, למשל, לא גרם פגיעה פיזית לאיש, ואם אני מבין נכון גם הוא והוריאציות שלו נאסרו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה לגבי נזק ברמות עקיפות או משוכללות יותר? נאמר, סתם הנחה, שהניסוי הזה גרם לחלק מהמשתתפים לגלות את הצד הסאדיסטי באישיותם, והם מתחילים להסתובב בעולם בתשוקה לבטא אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המבקרים טענו שמדובר בפגיעה נפשית קשה במשתתפים (שחשים, לפחות לפרק זמן מסוים, שהם רצחו אדם). מילגרם (כמו גם זימברדו) ערכו מעקב אחר משתתפים בניסוים שלהם, ואצל אף אחד לא נרשמו תגובות טראומטיות בעקבות הניסוי. לא שזה הפריע למבקרים להמשיך ולהשמיע את אותה הביקורת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים שהשתתפו בניסוי חשבו שהם הרגו אדם תוך גרימת כאבי תופת. חלקם, אם אני זוכרת נכון את ניסוי מילגרם, אף נהנה מזה מאוד. לאחר מכן נודע להם שהיה מדובר בניסוי בלבד. איך יגיבו? אני הייתי חושבת על כמה תגובות אפשריות (אל"פ 1): 1. הקלה. "זה היה רק ניסוי". ממשיכים בחיים כרגיל. 2. לאחר מכן - רגשות אשם קלים. הפעלת מנגנון הגנה אחד לפחות (הדחקה, הכחשה, הומור שחור וכו') במקרה שמספרים על הניסוי לאחרים. 3. למתקדמים - מעט חיטוט עצמי, לברר איך קרה מה שקרה. צורך בשחזור המאורעות, העברה שלהם בראש מפעם לפעם. צורך בניסוי גרסה משלהם, שתאפיל על זו של החוקרים ("לא היה לי מושג מה קורה" וכדומה) כדי שלא יצאו "גם פתאים וגם רוצחים". 4. לרגישים יחסית - אשמה כבדה ו/או הלקאה עצמית. צורך בחוויה מתקנת כלשהי, בעיסוק בלתי פוסק כדי לשכוח או בווידוי בפני אדם קרוב/איש מקצוע. 5. לרגישים יותר - סיוטים קשים וחוזרים. ניסיונות להתרחק מכל מה שמזכיר להם את הניסוי. התפרצויות זעם לא ברורות. 6. ללא רגישים בכלל - משיכה פתאומית לכל מה שמזכיר להם את הניסוי, ורצון לחזור שוב ולחוות את התחושה החדשה והנעימה של סאדיזם. הייתכן שכולם, אבל כולם, הגיעו רק עד רמה 1 ו/או 2? נעזוב רגע את הקטגוריות הקיצוניות. הייתכן שאפילו סעיף 4 עומד ריק? 1 אני לא פסיכולוגית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שיתכן. אם לא, היינו יודעים על כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שהמדדים של מילגרם ל''טראומה'' היו גבוהים ביותר, או שיש פה משהו יותר מעניין אפילו מהניסוי עצמו - לא מעשי הזוועה עצמם הם התמוהים, אלא ההיעדר המוחלט של משקעים שהם אמורים להותיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את חושבת שאנשים שנמתחים ב"פספוסים" סובלים לאחר מכן ממשקעים? כי זה כל מה שזה היה - מתיחה מתוחכמת להפליא. אם יש להם צילומי וידאו של הניסוי, אפשר לשדר אותם כמו שהם, ורק להוסיף דיגיטלית סיגר בידו של הנסיין, על תקן שילון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתה פעם מתיחה מבריקה שבה השלו אנשים כאילו הם נחתו בסוריה (ונשבו). אתה משוכנע שלא יהיו להם חלומות אימה אחר-כך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהוד מנור, שהיה אחד מהאנשים כלפיהם נעשתה המתיחה הנ''ל, מאד לא לקח את זה ''ברוח טובה'', כפי שזכור לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדרך כלל, אני מניח, אנשים שנמתחו בפיספוסים עלולים לחוש לאחר מכן מבוכה ואולי קצת השפלה. שום דבר שאני לא חווה כמה עשרות פעמים ביום ממוצע. לעומת זאת, אותם אנשים שלקחו חלק בניסוי של מילגרם היו בטוחים, למשך זמן קצר כלשהו, שהם הרגו אדם. זה לכשעצמו לא נורא, כי מייד אחר כך אמרו להם "סתאאאם", אבל בין לבין - מה עבר להם בראש? לו אתה, בזמן בו היית משוכנע כי הרגת מישהו, היית חש איזושהי הנאה סדיסטית מהמעשה - אין הדבר היה מטריד אותך במשך שנים אח"כ? לא ייסורי מצפון על כך שפגעת במישהו (כי אתה יודע שאתה לא), אלא הידיעה כי אתה מסוגל לשאוב הנאה מגרימת סבל לאדם אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא דוגמא טובה, אני נהנה להסב סבל לאנשים אחרים, ודי גאה בזה. (: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא דוגמה - אני רק מחכה שימתחו אותי כדי שאוריד לאביר הניוול הזה, שילון, מחבת על הראש. אף אחד לא כעס על מילגרם בתום הניסוי? מוזר, ממש מוזר. ייתכן שכמו בבדיחה עם המדען והזבוב, המסקנה מהניסוי היא "למילגרם יש עור של פיל" :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזל שברקן כבר יצא המתחום היום היו תובעים אותו על הטרדה מינית (אם אז לא עשו זאת). נמוך אך מצחיק. אני מניח שדווקא מאוד מעניין להתוודע לתוצאות ניסוי כזה שנערך עליך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עליך" = עלי? עליך? על כל-אדם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קשור לכותרת: עלי (מעניין באופן אישי). שמתי את עצמי במקום הנבדקים ואני מאוד מצטער ששמעתי על הניסוי הזה ולא אוכל לעבור אותו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |