בתשובה לערן בילינסקי, 24/12/00 18:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ערן, הצלחתי להגדיר לעצמי מה מפריע לי בתאוריה שלך; היא מניחה שהפוליטיקאים הם שקרנים *מטבעם*, הווה אומר - הפוליטיקאי לעולם אינו מתכוון למה שהוא אומר, אלא אומר דברים שישרתו את מטרותיו. הבאת לדוגמא ילדה קטנה שמשקרת לאמה כדי להשיג את אותה תוצאה. ילדים קטנים עושים זאת לעתים קרובות. אני מאמין שרוב הבוגרים אינם משקרים כדבר שבשגרה כדי לקדם את מטרותיהם. אתה צודק שמהשיטה שלך עולה ניחוח מדעי, והנחת אי-הטעות היא לפחות הנחה עקבית, אך היא אינה עומדת בדרישת היסוד של מדע - היא אינה ניתנת להפרכה, ולא משנה מה יקרה. תמיד תוכל לטעון שלא כל הנתונים בידינו, ולכן לא נוכל להבין מדוע הפוליטיקאי נהג בצורה שבה נהג. האפשרות שהוא טעה נדחית על ידיך כבלתי מדעית. השיטה הזו מזכירה דווקא דוגמה דתית: מעשיו של אלוהים אינם מובנים לנו משום שאנו רק בני אנוש (לשון אחר - אין בידינו מכלול הנתונים). במופלא ממך אל תדרוש (לפי הדוגמה הדתית) ובנכונות השיקול הפוליטי אל תטיל ספק (לפי התזה הבילינסקאית/בלבנית). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה זוכר את שמחה ארליך? "אני לא אומר את מה שאני מתכוון – ואני לא מתכוון למה שאני אומר". (לא יעלה על הדעת / רפי מן. עמ' 35) need I say more? אם אתה מאמין שבוגרים לא משקרים אזי שיבושם לך. למזלנו, אין מקום לאמונה במדע אלא רק לניסויים וחוקים והסקת מסקנות מושכלת.חוץ מזה, לא רע, אבל אתה חוזר על השגיאה של ירדן. הנחת "אי-הטעות" היא אקסיומה ולא עומדת למבחן, כמו ההנחה המדעית האנטי-אמפיריציסטית כי "מה שהיה הוא שיהיה" המאפשרת לנו להניח חוקים בטבע. מה שכן עומד למבחן הן התובנות שלנו לגבי פוליטיקאים. כאשר לא כל הפרטים בידי איני טוען שאני יודע. אני מעדיף "לא לדעת" במקום לתרץ זאת ב"טעות" או כל דבר אחר שאיני יכול להוכיח. ה"טעות" שקולה מבחינתי לפלוגיסטון או לאתר - הסבר שאין ביכולתי להוכיחו ואני מכניס כגורם ארביטררי למערכת כאשר אין לי הסבר טוב יותר. לשמחתנו, קוונדיש ופריסטלי גילו את החמצן והחנקן, ומייקלסון ומורלי שללו סופית את האתר. אפילו הגישה הויטאליסטית דעכה בראשית המאה. קדימה – למדע נורמלי גם בפוליטיקה. ואשר להשוואה הדתית. להיפך, אני קורא לך "במופלא כן תדרוש". תחקור, תעקוב, תבין את *ההסבר* *האמיתי* לשיקול הפוליטי, ואל תסתפק ב"טעות" כהסבר המרגיע את הנפש. בשביל מה אני מבזבז לילות שלמים כדי לכתוב תגובות ארוכות כאורך הגלות המכילות פרטי-פרטים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפלוגיסטון והאתר הן דוגמאות נפלאות לתאוריות מדעיות שגויות, ואתה אפילו מציין נכונה את התגליות שסתרו אותן. אם התאוריה שלך היא מדעית, הרי שצריך להיות מצב תיאורטי שאם הוא יתקיים התאוריה תוכח כלא נכונה. האם קיים מצב כזה? אבל אני חושש שגם אם פוליטיקאי יאמר: "טעיתי", אתה לא תאמין שהוא אכן מתכוון לכך. גם בוגרים משקרים, אך אתה מציג את השקר כדרך חיים; על פי התזה שלך פוליטיקאי לעולם אינו אומר אמת שאינה משרתת את מטרתו. למרות שגם הנחה זו היא לגיטימית, היא נראית לי לוקה בחוסר סבירות, ולו מפני שהפוליטיקאים היו לפני כן בני אדם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהמילה שחסרה לנו בדיון היא פרדיגמה. ה"תיאוריה" היא לגבי הפוליטיקה של פוליטיקאי כלשהו. הנחות היסוד הן המטא-תיאוריה, מעבר לתיאוריה. הן לא עומדות למבחן לאחר שדנו בהן והחלטנו (טוב, אתה לא) שהן סבירות. מה שעומד למבחן הוא המסקנות שלנו לגבי הפוליטיקאים. יש לי דוגמא אחת לבעיה בתיאוריה שלנו. התיאוריה מסווגת את מנחם בגין במחנה הבדלני שעבורו נשק גרעיני במזרח התיכון, שמעודד שלום קר, הוא ברכה. לעומת זאת, בגין היה גם זה שהורה על הפצצת הכור בעיראק. יש לי בפירוש בעיה כאן ועדין לא פתרתי אותה, ואם מישהו יכול להוסיף לי מידע אז האימייל שלי מופיע בראש ההודעה. אבל אני מודה ומתוודה שהעובדה הנ"ל בינתיים סותרת את המסקנה שלי על בגין (אגב, שמעון פרס התנגד...) ואשר ל"טעיתי" כמובן. (אתה בדרך הנכונה...) לפעמים זה טוב לומר "טעיתי". מסתבר שהציבור הוא מאוד סלחני ודווקא אוהב פוליטיקאים שאומרים "טעיתי". בלי קשר לעובדה שאחר כך הם יחזרו על ה"טעות". חוסר סבירות? אני חושב שלא. פירסומאים כדרך קבע מזינים אותנו בחצאי אמיתות ומשכנעים אותנו לקנות דברים שאנו לא צריכים. מערכות יחסים שלמות בנויות על שקרים. הורים משקרים לילדיהם באופן תדיר כדי לגרום להם לעשות את מה שהם רוצים (אם לא תאכל יבוא שוטר...). מסתבר שהמטרות מקדשות את האמצעים לפעמים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |