בתשובה לשחר נתניהו, 24/12/00 16:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נצחוננו במלחמת השחרור לא היה דבר טבעי וצפוי. אפילו ארצות הבירת העריכה אז שמירב הסיכויים הם שארצות ערב תנצחנה. לכן קשה לקרוא למהלך הערבים אז מהלך לא הגיוני. אבל למה להפליג כל כך לאחור. אני מתכוון בעיקר למה שהתחיל אחרי מלחמת ששת הימים. ראה אילו הישגים עצומים השיגו, ואם תתעזר בסבלנות ותחכה עוד כמה שנים תראה לאילו הישגים עוד יגיעו. ללא אלימות לא היו משיגים דבר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טוען שהיותם של הערביים פרימטיביים הועילה להם במערכת היחסים עם ישראל. להערכתי, טעות בידך. הבה נדמיין תסריט. 1946, בביתו מוקף הבוסתנים ביפו עומל גאמל עבד חאדול על המצאתו הגאונית. בתמיסה הרותחת המבעבעת על שולחנו הוא בוזק קורטוב נתרן הידרוקסידי, כמה מיליגרמים כלורופורם, מעט אמוניה מהולה וחומצה בורית טבעית. אחר שעה ארוכה של ציפיה הוא מחכך ידיים בהנאה. התוכנית עלתה בידו. למחרת הוא יוצא וביחד עם בנו הקטן הם מחדירים למי השתייה של ארץ ישראל המנדטורית את התרכיב הכימי הפלאי ההופך את כל ערביי הארץ לסקנדינבים נאורים. התוצאה - הערבים מקבלים בשמחה את תוכנית החלוקה, לא רק בשל רצונם במדינה עצמאית, אלא גם בשל הבנתם למצוקת היהודים אחר השואה ולזכותם ההיסטורית על ארצם ובשל רצונם לא לשפוך דם מיותר, שלהם ושל אויביהם. בשנת 2000 הייתה מתקיימת בארץ קונפדרציה משגשגת בשם "ישראלשתין", וכולנו היינו חיים באושר ובעושר עד עצם היום הזה. תסריט אחר : גאמל עבד חאדול עומל על המצאתו הגאונית ב-1970 ומחדיר אותה לבאר של מחנה הפליטים שבו הוא נמצא, אי שם בתוככי עזה. התוצאה - הפלשתינים נוטשים את המאבק המזוין, עוברים למרי אזרחי לא אלים כמו של גנדי בהודו ולותר קינג באמריקה, זוכים לתמיכה עצומה של העולם הנאור ושל השמאל בישראל, רוכשים את אמון הציבור הישראלי כולו בהתנצלות על העוול ההיסטורי שגרמו כשחוללו את מלחמת 48'. "ישראלשתין" קמה, וכולנו חיים באושר ובעושר עד עצם היום הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל אני לא אמרתי שהערבים פרימיטיבים. את זאת אתה אמרת. אני רק העלתי את התיאוריה שנקיטתם בדרך האלימות עזרה לקדם את האינטרסים שלהם. ייתכן שבמשחק האילו שבנית אתה צודק, אבל זו חכמה שלאחר מעשה . בתקופת מלחמת השחרור מצבנו היה "על הפנים", והצלחתנו הייתה כמעט נס . ההכרזה על המדינה הייתה הימור שהצליח אבל לא היה כאן שום ביטוח שהעסק יצליח. לו נצחו הערבים במלחמה כפי שהיה סביר לצפות הם היו משיגים הכל. אבל אתה סוחב לאחור ואני סוחב שוב קדימה. בו נחזור למצב של אחרי מלחמת ששת הימים. איך היו הפלשתינים יכולים לקדם את האינטרסים שלהם בשיטות בלתי אלימות ? ובכלל כשמדברים על "שיטות סקנדינביות", מדובר בשיטותיהם היום כשכל מאבקיהם הסתיימו ומצבם התייצב. איני מכיר את ההיסטוריה שלהם אבל אני בטוח שכאשר נאבקו על הגדרת גבולות ארצונתיהם הם היו הרבה פחות "סקנדינבים", ולו החליפו את הערבים בשנות הארבעים ייתכן וממש לא היינו מכירים אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדוק באיזו דרך שלווה השיגה נורבגיה את עצמאותה משוודיה ב-1905. על כל פנים, שום מדינה דמוקרטית לא הצליחה לשלול לאורך ימים זכויות אזרח ממיעוט. להערכתי, סירובם של הפלשתינים להכיר בישראל רק האריך את הזמן עד עצמאותם הבלתי נמנעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידוע לי מעט מאד על ההיסטוריה של נורוגיה אבל אני בטוח שנורוגיה לא נולדה 1905. היו ויקינגים, היו מלחמות אזרחים. היה גם אירוע של איחוד עם שבדיה, ואחריו ההתנתקות שהזכרת. אבל גבולות נורבגיה עוצבו הרבה שנים קודם לכן, ואז בודאי לא היה מדובר בכפפות משי בלבד. זה נכון שאי אפשר לשלול לאורך זמן זכויות של אזרח ממיעוט, אך אם אורך הזמן הוא מספיק ארוך יכולים להיוצר פתרונות שאינם כוללים ויתור על טריטוריות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |