|
||||
|
||||
אולי אני מדמה, אבל את אומרת "ערבית למחצה," כמעין מלת גנאי. לו באמת היית מתחברת לארץ הזו, הרי שהיית מתחברת גם ליושביה הערבים, הלא כן? |
|
||||
|
||||
אם קראת את תשובתי האחרונה היית רואה שלדעתי הערבים שייכים לסוג השני - לא שהם שייכים לאדמה אלא שהאדמה שייכת להם. ודרך אגב, לא ראיתי שום עובד אדמה בירושלים, אבל הם שכנו בכפר הסמוך למקום מגוריי. אודה על האמת, אני לא אוהבת את הערבים בתור אומה, ואני לא אוהבת ביותר את ערכיהם, עד כמה שאני מכירה אותם. אבל אני מודה בזכותם לחיות במקומם, ובצורך הדחוף שלנו(!) לעשות אתם שלום. את ירושלים אני לא אוהבת בתור עיר, בתור מקום דתי במיוחד (יהודי וערבי), ובתור מרכז תיירותי. |
|
||||
|
||||
הבינותי. כלל לא התכוונתי להקשר הפוליטי: שלום או מלחמה, סיום הסכסוך או המשכו האינסופי. רק כדי לטאטא את האבק אל מתחת לשטיח. אגב, אני לא ממש חושב שאפשר לומר, שהקיבוץ התרבותי הערבי הוא מגובש מספיק, בשביל שאפשר יהיה לקרוא לו אומה. אבל זה רק אני. |
|
||||
|
||||
דווקא ההגדרה כי הם שייכים לאדמה והאדמה אינה שייכת לאף אחד, שגורה בפי חקלאים ערבים. |
|
||||
|
||||
יש סיפור יהודי עתיק (לא זוכר היכן בדיוק, אך הוא במקורותינו) שני יהודים רבים על חלקת אדמה. עוד הם רבים עובר יהודי שלישי ושומע את ריבם. שואל היהודי השלישי:"על מה בדיוק אתם רבים?" הם עונים לו, ומבקשים שיפסוק ביניהם. מטה היהודי את ראשו לאדמה ומאזין ברוב קשב. אחר כך הוא עומד והם שואלים אותו: "נו?" אומר להם היהודי: "שאלתי את האדמה למי את שייכת, לזה או לזה?" והיא ענתה לי: "לא לזה ולא לזה, שניהם שייכים לי." |
|
||||
|
||||
הוא חייב להיות מאד עתיק - שהרי, בימי הביניים, לשום יהודי באירופה לא הייתה חלקת אדמה, לפי החוק. (אם מקורותי אינם מטעים אותי ומכשילים אותי שוב) לחילופין, יתכן כי מדובר בסיפור של יהדות מדינות האיסלאם בימי הביניים. |
|
||||
|
||||
אם הסיפור הוא עתיק, הוא בוודאי מתקופת התלמוד - ואולי הירושלמי, אז עוד ישבו כמה יהודים על אדמת ארץ ישראל. |
|
||||
|
||||
לא היו איכרים יהודים במקומות מחוץ לא"י, לפני שהחל האיסור הנוצרי על בעלות אדמות יהודית? |
|
||||
|
||||
אני לא מספיק חזקה בהיסטוריה כדי לענות על השאלה הזאת. |
|
||||
|
||||
עד כמה שידוע לי למשפחתי הייתה חלקת אדמה גדולה ברוסיה במשך 200 השנים האחרונות. אז יהודים לא חיו רק בחלק המכונה היום אירופה... |
|
||||
|
||||
ורש"י מה, לא התפרנס מגידול גפנים ליין בצרפת? ואגב, יהודים ישבו בארץ ועסקו בחקלאות גם אחרי תקופת התלמוד. וגם בבבל הם עסקו בכך (עד שהכבירו מיסים ועוד מיסים על יהודים מחזיקים בקרקע והעניין לא השתלם). |
|
||||
|
||||
מעט מיתולוגית, באופן האוכף אולי ראייה סכמטית משהו של מה שבמציאות הממשית, מתחת לאפנו. יתכן שביהדות ובאיסלאם בולטים מימדים פטרילוקליים של "להשתלט על, לנכס, לשלוט, לרדות" ("ורדית על כל חיית השדה" וכד'). אך אם תבחני את המסגד האיסלאמי למשל, תראי סמל של שד האישה (הכיפה הרחבה, עם הפיטמה, שימו נא לב) וזאת בצד סמל פאלי חד משמעי - המגדל. ברם, ההוויה ההכרתית/רגשית האיסלאמית/ערבית עשוייה להיות אינטגרטיבית והרמונית יותר, והרי הארכיטקטורה של הכפרים הערביים בארצנו, והים תיכוניים בכלל (מרוקו, טוניסייה, מצריים, יוון, אלג'יר), שייכת במובהק לאדמה ולתבנית הארץ, ולא רודה בה (ראו גם סיפרו של אלבר קאמי, "קייץ באלג'יר"). בנוסף, חלק מערביי א"י הינם נוצרים/קתוליים, ונוכחים אצלם כמיהות מטרילוקליות מובהקות, בדמות האם מארי. נ.ב. ללא קשר ואולי עם, הישגי התלמידים הערבים נוצרים בלימודים התיכוניים והיסודיים הינם הגבוהים ביותר בארץ, ועולים באופן ניכר גם על אלה של היהודים-ישראלים מהמעמד הבינוני גבוה, וגם על בני העשירון העליון. ובאשר לצלבנים, שאת הווייתם את דוחה מכל מכל, בבחינת זיקה, ראו אספקטים נוספים. |
|
||||
|
||||
אני לא מכירה את הוויית הצלבנים מספיק כדי לדחות אותה מכול וכול. אשר לערבים - הם מגדירים את עצמם כ"אומה", אבל אני מתארת לי שזו הגדרה רחבה מדי. אני לא יודעת מה הקשר בין האמונה הקאתולית (מאריה, אמו של ישו) לבין הקשר לאדמה - לפחות בברית החדשה אין שום קשר כזה. הרי יוסף בעלה היה נגר וגר בעיר נצרת! רק שרידים פגאניים עשויים לקיים קשר כזה, והאם אתה טוען לקיום שרידים כאלה אצל כמה מהערבים? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |