בתשובה לנילי, 18/12/00 20:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
את באמת חושבת שבהינתן הכלל שציינת לעיל (עשר שורות וגו') בו את משתמשת להכרעה בסוגיה "אילו הודעות אקרא", אטרח לדאוג אם תקראי את הודעותי או לא? את יודעת מה, עזבי הציניות שלי - אני דווקא בעד לשלב פניות נקביות בטקסט, כמו גלעד, אבל התגובה שלך פשוט מגוחכת בשטחיותה. טוב, נו, שמת סמיילי, אז אאלץ לתת לך ליהנות מן הספק. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בכלל לא לקחת אותי קשה... אתה באמת חושב שאלה הסטנדרטים שלי לקריאת הודעות כאן? ציינתי בתגובותי לא פעם ולא פעמיים שלמקרא הדברים במאמרים ובתגובות אני מרגישה ממש מטומטמת, והידע הנרחב של אנשים בתחומים מגוונים מפתיע אותי כל פעם מחדש. לצערי, אני לא מתיימרת לאחוז בידע כזה בשום נושא, ולכן אני מסתפקת בתגובות שטחיות. ואם אתה לא מצליח לקרוא בין השורות, אז אני יכולה ליהנות גם בלי הספק שלך - שמור אותו לעצמך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיארתי לעצמי שאת לא רצינית, ובכל זאת רציתי לכתוב משהו אודות הלך הרוח שהצגת, שיש המחזיקות בו ברצינות. אבל הבה ואטפל (צירה באל"ף) לדבר אחר בתגובתך: מדוע את "מרגישה ממש מטומטמת" ? ראשית, האם באמת הגיוני למוד את עצמך מול כל כותב על סקאלה של חכם-לא חכם? אם יוסי גורביץ יודע יותר ממני על הסטוריה ישראלית, הוא יותר חכם? אם טל כהן מעז לגשת לאינטגרלים שיגרמו לי לפרוץ בבכי, הוא יותר חכם? בכוונה בחרתי בשני אנשים שאת חוכמתם אני מעריך, פן תיקרא כאן רמיזה שאיני רומז. אני שואל כי אני מכיר אנשים הסובלים מהנטייה להרגיש מטומטם ליד אנשים המפגינים ידע או כושר-ביטוי, ואני מוטרד מכך. למה אי-אפשר לשמוח בחברת אנשים כאלו (הזדמנות ללמוד!) *ועדיין* להרגיש בסדר עם עצמך? למה אדם המפגין ידע במוסיקה קלאסית, בשירה אנגלית, ובפיסיקה קואנטית גם יחד יוצר תחושת נחיתות? זה רק ידע - פריטים ברי-מנייה הנצברים לאורך זמן. נדמה שהאנשים האמורים מקישים מכך איזו תכונה איכותית (במובן ההיפך מכמותית) אודות הידען, ותמהני מהי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיבלתי את התיקון. אולי מטומטמת זו לא הגדרה טובה, זה יותר הכמה שניות הראשונות. ואז אני פשוט מוצפת בקנאה טהורה, ואז קורה משהו טוב - אני פותחת ספר (וזאת כמובן אחרי שקראתי את כל התגובות בעיון...). כלומר בהחלט יש לשמוח על חברתם של הכותבים באייל. ואני גם די מקנאה באנשים שממש כותבים מאמר, על האומץ לספוג את כל הדעות הנוספות אח"כ. לא נראה לי שאני אהיה מסוגלת לזה אי פעם (בהנחה שנפתור את הבעיה הקודמת, שהיא עניין חוסר הידע המביש שלי...). ולשאלתך למה נוצרים בנו רגשי נחיתות למראה הצלחתם וכשרונם של אחרים? לדעתי זה משהו ראשוני בנו, שנובע מיצר ההשרדות הבסיסי ומכלל היסוד לפיו החזקים מנצחים... (מצליח לראות אותי מרחוק דרך החור בגרוש של הפסיכולוגיה?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכנות שלך ממש מהממת. את פתוחה כזאת, מסוגלת להודות בדברים שאני לעולם לא אעז להודות בהם. את ממש חזקה בזה, אני מרגיש מנוצח, גמור, מחוק. וחוץ מזה את הכי מומחית כאן למשפטים ואני איפה אני, מי אני, מה אני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה בועז. זה החזיק חצי יום שלם... אגב, לצערי הרב, לא הצלחתי למצוא מודעה בעיתון שכתוב בה \'\'דרושה אישה כנה לעבודה רצינית - קידום מובטח!\'\'... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
I'm not dead ,just busy, and I don't understand what I'm doing in this reply.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1.באנגלית יש חוקי תחביר קשיחים בהרבה מעברית ,ולכן אי אפשר לקרוא את התגובה שכתבתי באופן דו משמעי. busy (= עסוק) לא יכול להיות נושא ולכן לא יכול להתייחס לשם או כינוי. 2. באמת התכוונתי לכך שאני לא מבין מדוע הכריז מר ברטוב על מותי (ופחות מזה למה זה כל ההספד שנכתב עלי) ובאיזה הקשר הוא הכניס אותי לדיון הזה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |