בתשובה לברקת, 03/03/03 16:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
את הפטיפון הראשון שלי "הוריש" לי אחי (עם צרור תקליטוני 45 של רוק רעשני) כשהייתי בן 16. זו היתה מערכת משולבת נחותה במיוחד, אך היא הסבה לי עונג בלי ישוער. תקליטים היו יקרים לכיסי, וכשנאספו הפרוטות, נקנה התקליט רק לאחר מחשבה מרובה והרבה התיעצויות עם חברים מביני דבר. התקליט הראשון היה wish you were here אח"כ עוד פינק-פלויד, יס, ג'נסיס, ון דר גרף, ועוד. כמה שנים אח"כ יכולתי להרשות לעצמי מערכת איכותית עם פטיפון שהיה המילה האחרונה מבחינה טכנית, לא היתה לו רצועת גומי פנימית שמתבלה לאחר כמה זמן, אלא הנעה ישירה (קצת כמו אופנוע ב.מ.וו שאין לו שרשרת). המערכת הזו על כל רכיביה נמצאת ברשותי "אחרי 20 שנה" ועוד היא מנגנת, טפו, טפו, טפו.. מחטים אני קונה ב-אידיאל אלקטרוניקה בשיינקין 18, לאחרונה קניתי 3 מחטים שיספיקו לי יש לקוות לשנתיים -שלוש. כל מחט עולה 80 ש"ח. בשיינקין גם מתקנים פטיפונים ישנים, אולי גם מוכרים, ובודאי יוכלו לתת מידע היכן כדאי לרכוש פטיפון (שמעתי שניתן לקנות חדשים). אנשים ששומעים שהפטיפון שלי פעיל מביאים לי מדי פעם תקליטים, בכמויות, "שמע, חבל לי שהם סתם נרקבים במחסן, לאמא שלי יש..." , כך משך השנים האוסף שלי רק גדל ללא שיעור.והרבה ישראליים. יש לי הרבה כפולים וזה רק טוב, כי אם שיר מסוים שרוט, יש פתרון. אני רושם את שמם של התורמים על התקליט, ואומר להם שאם פעם ירצו יוכלו לקבלם חזרה, או שהם יכולים לבקש שאקליט להם משהו. הם שמחים לשמוע זאת, אך אף פעם לא חוזרים אלי. פעם בשנה אני מתפנק בקנייה משמעותית של תקליטים שמחירם נע בין 10 ש"ח (כיף לקנות קורין אלאל ב-15 ש"ח) ל-60 ש"ח, קרה ששילמתי גם יותר על משהו נדיר, בכל מקרה זה לא עלה הרבה יותר מדיסק. הכיף הכי גדול זה כשבני הקטן מבקש לשמוע שיר מסוים מתקליט, ואז אפשר במיומנות רבת שנים להנחית את המחט בעדינות שכמעט לא מעוררת רחש ברמקולים, בדיוק על תחילת הרצועה. בזמן ההקשבה הינוקא אוהב להחזיק את עטיפת התקליט הגדולה ולהתבונן בה. ועוד לא אמרתי כלום על זה שלעומת הדיסק לתקליט יש שני צדדים, וכל צד הוא עולם ומלואו. ושבשבת גשומה אפשר לעשות הקלטות מגוונות של נניח, שירי ילדים, או נשים שרות, או אוסף פנינים נשכחות, (כמו "ילד השדה" של גדעון כפן). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ענין הצדדים בתקליט סתם מעיק כשאתה צריך להחליף אותם תוך זמן קצר. לפעמים גם הצד מבוזבז על חומר מועט מדי כמו ב''רק בן אדם'' של שלום חנוך שהיה תקליט כפול שכל אחד מארבעת צדדיו היה קטן מדי. במהדורת הדיסק יש רק דיסק אחד כפי שהיה צריך להיות ויש גם מקום לחומר בונוס למהדורות עתידיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה העניין עם הבונוסים? חסרה רק קופאית שתבקש כרטיס מועדון. יש לי כמה גרסאות דיסקים של אלבומים קלאסיים עם בונוסים - אחד עם בס ואחד בלי, אחד עם פיקה בברך של נגן הצ'לו ואחד בלי. התוצאה, למי שלא קנאי לסאונד (אני לא), היא אותו שיר, שלוש פעמים רצוף. ואם לא היו צדדים, לא היינו זוכים לשורה המקסימה "עכשיו תקחו את התקליט ותהפכו לצד שני" (הכבש הששה עשר, סוף צד א'). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש מקום נוסף לא עדיף שישימו בו משהו? כמובן שרצוי שאותו משהו יהיה רציני ולא סתם חומר שהוכנס למילוי המקום, ובכל זאת, יש יותר תמורה למחיר הדיסק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שלפיקאסו נגמר הבד(?) אחרי שצייר את "העלמות מאביניון"; הוא היה יכול להגדיל את הציור ולהוסיף קצת פרחים יפים, ככה לקישוט. יש בעיני ערך אסתטי באלבום שהוא יצירה אחת מגובשת. ואני אוהב שהמדיום הפיזי משקף זאת; אני רוצה שכאשר נגמרת היצירה - נגמרת במובן זה, שכאן חשב היוצר שהיא נגמרת - הדיסק יעצור. דווקא בעידן האינטרנט קל יותר לתת (או למכור) למעריצים ולמתעניינים את הקטעים שנפלו בעריכה המקורית - מבלי לגבב אותם על האלבום עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוספות ששייכות ליצירה יוסיפו לאלבום, ולעומת זאת הוצאתם בנפרד לא תהיה שווה את קנייתם. למה דומה הדבר? לספר שהוסיפו בו תוספות של המחבר או מאמרים על היצירה. הדבר לא מקלקל את הספר המקורי ומי שלא מעונין בתוספות יכול להתעלם מהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל יש לתופעה הזו גם תוצאות משונות, כמו הוצאה של אלבום ותיק על דיסק, פעמיים ברצף על אותו הדיסק - אחת במונו, אחת בסטריאו. כך יצא למשל Pet sounds של הביץ' בויז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה "לא שווה את קנייתם"? תלוי באיזה מחיר תנקוב. לכן כתבתי "בעידן האינטרנט" - כי אפשר למכור קובץ MP3, בלי ממש דיסק פיזי עם עטיפה וטראראם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שצריךך להוציא דיסק כפול הדיסק הראשון אם האלבום והדיסק השני אם כל הבונוסים ואם יש רק בונוס 1 של 5 דקות ליצור ערוץ רק של דקה שיפריד ירדן פעם כתב על זה מאמר באייל אני חושב לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כן, באיחור, אז מה?) אין דבר מתועב יותר בעיני ממה שעשו לאלבום "מלחמת העולמות" של ג'ף ווין בגרסא החדשה שלנו: הוסיפו "רמיקסים" בסוף האלבום השני. תמיד אני צריך לזנק אל הנגן1 ולכבות אותו לפני שמתחיל הגועל נפש המיותר הזה. הורס לי את כל החוויה. 1 באוטו, במערכת, או במחשב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 אין לך שלט במערכת? למה לזנק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלון עדר בפרפראזה נפלאה על השורה הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. ההשפעה של סנדרסון ישר קפצה לי, אבל לקח לי כמה דקות להזכר למה המקצב הזה נשמע לי מוכר. אני מצטער, יש לי קילומטרז' גבוה מדי בפזמונים עבריים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו, אני לא שומע בכלל דמיון מקצבי לאדון כמעט וגברת כבר, שאהוב עלי מאין כמוהו ולא עובר שבוע בלי שאפזם אותו לעצמי. שבועיים גג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנת 1940 התחילו בחברת Columbia Masterworks פרוייקט להחלפת תקליטי 78 בתקליטי 1/3 33 אבל ב 1946 הם נתקעו בשלבי הסיום, כי הצוות חסר מומחה עם הכשרה מוסיקלית. למזלם, הווארד ה. סקוט בדיוק השתחרר מהצבא. כך הושלם פיתוח ה- LP, כשסקוט שולט בנקישת אצבעות על קצב החלפת תקליטי ה-78 שהועתקו לפורמט החדש. הוא נפטר לפני יומיים בגיל 92. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |