 |
|
 |
||
|
||||
 |
נקודת התחלה בניטשה, ככל הנראה תהיה תמיד נכונה לכל בקורת שלאחריו וכנ"ל גם על פרויד. החלפת המושגים של ה"אדם" בכללם ל"תת אדם" או ל"סאב אנושיים", הגיונית אולי, אך באותה מידה הגיוני שהמושגים "התרחבו" או אם תירצתו אפילו, "התפתחו". את מושאי ה"התנהגות הנכונה" בנו לאורך כל הזמנים הוגים רבים שהמציאו את ה"אדם" כל פעם מחדש. בהקשר זה מענין במיוחד פרימו לוי ששואל בגלוי "הזהו אדם?" וההד הגורף שעונה נחרצות בדומה לסיום המונולוג המרתק והמרגש של מולי בלום ב"יוליסס" של ג'ויס, כן! האדם "מלוכלך" חייתי" "מרושע" "צבוע" "גברי" "נשי", כל ההגדרות תואמות במידה זו או אחרת. מר הרטוגזון מאבחן את כל אלה נכונה אך האם אליבא דאנדרסון הטענה נשמרת? קשה לומר, אם האדם המציא את עצמו לבדו אזי הוא המציא גם בעיות האדם ואת שאלת האדם, משמע שהוא זה שימציא גם את הפתרון לבעיות. אך אנדרסון מציג לנו טרנדציה מוחלטת, צפרדעים משמיים? או אולי בכל זאת צפרדעים שחדרו אל מושג האדם כסמל? בעוד שאנדרסון מפנה אותנו ככל הנראה לספר שמות ולשמיים הוא גם מדגיש לנו את האדמה. האם יש מקום לדואליות המבולבלת הזאת? שוב קשה לקבוע, חסרות עדיות רבות, המרכזית היא עצם ה"מגנוליה" הפרח ומשמעותו שלא הובהרה כאן. לדעתי, החוסר הזה מבטא את עיקר התכלית שיש להמציא על מגנוליה ושאותה מר הרטוגזון כשל להציג. הוא אכן מציג בבהירות את תמונת המצב ומקריא עבורנו את הסירוס האנושי כמו גם את התסביך ההוויתי אך הוא לא מצליח למצוא את הלב שאותו ביקש אולי ת.א אנדרסון להמציא. אגב יתכן בהחלט שהניתוח של הרטוגזון הוא נכון ורק שורות הסיכום שלו מוטעות. הדיון במונומנטליות, מופת, חמלה, סובלנות וקשב שייכים לעולם שאני לא מכיר ואף סרטים נהדרים כ"ספרות זולה", "מתחת לפני השטח" ו"מגנוליה" לא מציגים עבורי עולם שכזה. יתכן שאנדרסון היה קרוב להמציא עולם שכזה אבל בינתיים אאלץ להסתפק בעולם האמיתי של פון טרייר, טסוי הרק ובריאן סינגר שמתעסקים בצורה אידיאלית יותר במושגי ההמצאה ואידיאלית פחות במושגי ה"אמת" וה"אדם". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בקריאת תגובתך הרגשתי שיש לך המון דברים מעניינים להגיד, אבל הרעיונות לא התחברו. קראתי פעם ופעמיים ולא הבנתי לאן חותרים משפטים שלמים. הם נותרו לגבי סתומים כפשרה של אותה מגנוליה מסתורית. טענה שכן הבנתי היתה ש"אם האדם המציא את עצמו לבדו, ואת שאלותיו הקיומיות" הרי שהוא "זה שימציא את הפתרון לבעיות". לדעתי, האדם ניחן גם בתכונה המוזרה להמציא בעיות שאין הוא מסוגל לפתור אותן (אבל מנין יבוא עזרו?) אשמח אם בתגובתך הבאה תנסח את הרעיונות שהעלית בתגובתך הראשונית בצורה בהירה יותר. האינסטינקט שלי אומר לי שאם כך תעשה עשוי להתפתח גם דיון מעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פון טרייר? עולם אמיתי? כבר הרבה שנים לא ראיתי סרט שמהווה מניפולוציה בוטה כ"כ של הצופים והמציאות, וזאת על מנת להעביר מסרים מסוימים (ובעייתיים מאוד), כמו "לשבור את הגלים". נכון, הוא מצלם בצורה מסוימת שנועדה להגביר את הריאליזם, אבל כיוון שהתסריט שלו נטול כל קשר למציאות אובייקטיבית (הוא הרי מציג כוח עליון בצורה ברורה מאוד), קשה לי להבין מאיפה הטענה לקרבה למציאות אצלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אבל נראה שאתה מניח כאן שאין כח עליון במציאות... את "לשבור את הגלים" לא ראיתי, אבל מ"הממלכה" נראה שפון טריר באמת מאמין בכל מיני שדים ורוחות. אולי לשיטתו זה כן קרוב למציאות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לשיטתך, ירדן, יש בעיות מרובות. אתה מניח שמה שניתן להאמין בו הוא ריאליסטי. אולם בכל דבר ניתן להאמין. מכאן, כל דבר הוא ריאליסטי. ובמיוחד אם ניקח בחשבון את דקארט והשד המציק שלו או את ברקלי שהניח שאנו מחשבה. הכל אפשרי. אם כך, האם סטאר-וורס הוא סרט מציאותי? (אולי יש עולם כזה) האם רוח רפאים הוא סרט מציאותי? (הרבה אנשים מאמינים ברוחות רפאים) לא, הבעיה הלוגית שלך היא שאתה מוטה מתיאוצנטריות. כלומר, אתה מניח שבגלל שהאמונה הטפלה המקובלת וה'נחשבת' היא אמונה באלוהים אז היא הינה ריאליסטית. למעשה היא אינה ריאליסטית יותר מסרט שמספר על כסא ששולט בעולם. אשמח אם תענה לאתגר ותמצא בדברי פגמים, אולם איני רואה כאלה. גם איני חושב שלארס פון טרייר מאמין בכוחות עליונים. לדעתי, זהו מין פגאניזם צפון אירופאי מודע לעצמו. אבל אולי אני טועה. יש לך אפשרות להגן על דבריך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב טוב, אתה צודק, ואני חוזר בי מקשקושי הבלתי-זהיר לעיל. השאלה על פון טרייר היא די מסקרנת. המחשבה האינסטינקטיבית שלי למראה "הממלכה" היתה שבאמת הוא מודע לעצמו ולא מתכוון לזה באמת; אבל הסיבה היחידה למחשבה הזו היא "לא, לא ייתכן שאדם מודרני ואף נערץ בארץ מודרנית ואף נערצת (דנמרק, לא צחוק!) יאמין בשדים ורוחות". מצד שני, מאוד ייתכן שאדם מודרני (וגו') יחשוב לו מחשבות נגד הרציונליזם המופרז, לתחושתם של רבים, שמנחה רבים אחרים (כמוני) - אפילו מבלי להתחייב מה בדיוק ברצונליזם לא טוב, או איזה שדים ורוחות או אלים יחידים *כן* מאכלסים את העולם. ואז, אם הוא גם קולנוען במקרה, הוא עשוי לעשות דווקא ולהציג בסרט עולם *מסוים* של שדים ורוחות, שבו הוא לא ממש מאמין אבל גם לא ממש לא-מאמין. כלומר, הוא מסרב לתת דין וחשבון ברור על מצבם של השדים והרוחות בעולם "האמיתי". זה הניחוש הסביר ביותר שלי, אבל אין לי באמת מושג. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |