|
שינוי הצליחה להכניס להסכם הקואליציוני את הרוב המכריע של הדברים שהם דרשו שיכנסו לשם. הויתור הגדול שלהם לגבי הכניסה לקואליציה הוא רק ההבטחה המטופשת לא לשבת בממשלה בלי מפלגת העבודה (מראש לא הבנתי למה ההבטחה הזו טובה. אני לא מכיר אפילו מישהו אחד שהצביע לשינוי בגלל ההבטחה הזו).
הרי לא ציפית שהם יצליחו לגייס את כל החרדים, לפתוח בתי עסק בשבת ולהנהיג נישואין אזרחיים תוך כדי מו"מ קואליציוני, נכון? נכנסים לממשלה תוך שמירה על כמעט כל ההבטחות, מתחילים לעבוד.
לאט לאט. אי אפשר לתקן את כל הבעיות בתוך חודש. גם בתוך ארבע שנים אי אפשר יהיה לתקן את כל העיוותים. ללכת בכיוון - זה אפשר. אפשר גם לקפץ בשמחה, כמו שהכותרת של כולם פה אומרת - הופ הופ.
בינתיים בשקט בצד מחכים להתקדמות הראשונה עם הפלסטינים, שתגרום למפד"ל להתפטר בבוז. לא משהו גדול. מו"מ קטן פה, איזו הקלה זניחה שם, משהו. המפד"ל כבר ילכו. או אז שרון יזמן אליו את מי שלא יהיה זה שיעיף את מצנע ויגיד לו "פואד, למען עתידנו אנחנו זקוקים לך". מישהו רוצה להמר כמה זמן מפלגת העבודה תוכל לחכות בחוץ אם התקדמות מדינית, ולו הזעיקה ביותר, תהיה מונחת על השולחן ותלויה בתמיכה שלהם? אני אומר ש-17 שניות, והם יתנשפו אחר כך.
|
|