 |
ואולי, רק אולי, אין קשר בין אחוז המתאבדים ההולך וגדל לבין קיום או חוסר קיום המשמעות לחיים.
עוד לא הסברת את הקפיצה הלוגית שעשית בין הבאת הנתונים היבשים אודות ההתאבדות למסקנה כי שיעורי ההתאבדות יכולים להוות אינדיקטור טוב לגבי "משמעות החיים".
אני משוכנע כי ישנה התאמה מלאה בין אחוז המתאבדים העולה מדי שנה לבין תוחלת החיים הנוסקת כמו גם למספר האנשים למטר מרובע וכן בין אחוז המתאבדים לבין "רמת התיכנות".
לגבי הקשר הראשון, הגיוני שפעם, כאשר אנשים מתו בגיל שלושים ולא מיצו את חייהם, לא היה "טעם" להתאבד. ככל שתוחלת החיים עולה כך עולה מספר האנשים שיהרהרו בשאלות פילוסופיות לגבי "מה הטעם?", "מה אנחנו עושים פה?" וכו'. ככל שתוחלת החיים עולה כך עולה מספר האנשים (הזקנים) המרגישים כי חייהם מוצו וכי אין טעם להמשך יסוריהם על פני האדמה.
אני משוכנע כי בנוסף למספרים היבשים שהבאת ניתן למצוא כי הגיל הממוצע של המתאבדים עולה גם כן.
בקשר להתאמה השלישית, ככל שאדם מתוכנת יותר בילדותו, ככל שהוא קרוב יותר לחיי נמלה יירד (אני מניח) אחוז המתאבדים שבקרבו. אנשים המחפשים את עצמם (ולא מוצאים) יעלו את אחוז המתאבדים לעומת אנשים שתוכנתו לבצע משימות מסויימות כגון ריבוי, שינון ספרים וכו' שיהיו עסוקים במילוי המשימות. כלומר, אנשים הבאים לעולם עם "חוברת הפעלה" יגיעו פחות לשאלות קיומיות ו/או סבל שיובילו לנסיונות התאבדות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש