בתשובה לאסף, 21/02/03 9:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כתבת "כל סחר חופשי שאין עליו פיקוח נראה לי מצב רצוי" (תגובה 129572), והוספת "הייתי מעדיף סחר חופשי לחלוטין בלי הגבלות" (תגובה 129690) ו"עיקרון היחסים החופשיים בין בני-האדם הוא עיקרון מוסרי בסיסי" (שם) הוספת פירוט "אם אנשים מספיק מטומטמים כדי לרצות להילחם, למה שאני אנסה לעצור אותם" (תגובה 129837) וציינת ש"העניין הוא, ש*אסור* להתערב בפעולות חופשיות בין שני בני-אדם" (שם), וכמובן "אם הייתי רואה אדם הולך לעשות מעשה שהוא לדעתי משגה חסר-תקנה... אבל אם הוא לא משתכנע, אלה עדיין חייו.... *העיקרון* הוא שחשוב, ולא כל מקרה פרטי שאפשר למצוא שיישום העיקרון בו נשמע לא-נעים." (תגובה 129902). סחר בבני אדם הוא סחר שהסחורה בו היא בני אדם (כמו שסחר בנפט הוא סחר שהסחורה בו היא נפט). זה מתיישב עם מה שכתבת משום שמדובר בסחר שאין עליו פיקוח (מצב ראוי לדבריך) בלי הגבלות. הוא לא פוגע בעיקרון היחסים החופשיים בין בני האדם (שהוא עיקרון בסיסי), לא בעיקרון היחסים החופשיים בין המוכר לקונה, ולא בעיקרון היחסים החופשיים בין המוכר לנמכר (שיש לו את החופש המוחלט לנסות להימלט, כמובן שזה משגה חסר תקנה, אבל אלא הם חייו), וכמובן שלא בעיקרון היחסים החופשיים בין הקונה לנמכר (שעדיין מחזיק באותו חופש). אם אנשים מספיק מטומטמים כדי להגיע למצב בו הם נמכרים, למה שאתה תנסה לעצור אותם? וכמובן, אסור להתערב בפעולה חופשית בין בני אדם (המוכר והקונה). אז כמה שהיישום של העיקרון נשמע לא נעים במקרה הפרטי הזה, כנראה שזה מה שחשוב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטער, אני חייב עוד הבהרה לפני שאוכל להגיב: "סחר בבני-אדם" הוא מבחינתך סחר שבו אדם מחליט, *מרצונו החופשי*, להימכר(כשהוא מוכר את עצמו או לחלופין נותן מרצונו החופשי לאדם אחר את הסמכות למכור אותו).נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו כמו "חברת כח אדם"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא עכשיו נאלמת דום, אני צריך רק את ההבהרה הזו כדי שאוכל להגיב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לפני ההבהרה (שלא תבהיר כלום, לצערי), אני חייב להבין, מה זה משנה? הרי כשהסכמת לסחר חופשי בזמן העבודה, ביקשת את הסכמת הזמן? 2. ובכלל, האם ביקשת שהעובד יסכים לסחור בזמנו החופשי *מרצונו החופשי*? 3. הרי ברור שהעובד ש"הסכים" לסחור בזמנו החופשי, עשה זאת מתוך צורך (אולי אפילו, צורך קיומי, בלי זה, לא יהיה לא מספיק כסף לקנות מזון, ובלי מזון אין חיים), האם אפשר לקרוא להסכמה כזו הסכמה מרצון חופשי? 4. בכלל, רוב העסקאות שאנחנו עושים לא נובעות מ"רצון חופשי" נטו, הצרכים הקיומיים שלנו מגבילים אותנו, האמצעים שעומדים לרשותנו מגבילים אותנו. 5. (ההבהרה) באותו אופן, גם האדם בו אני סוחר יסכים להיות סחורה מרצונו החופשי, ז"א, אם בגלל שהוא ידע שאם הוא לא יסכים, לא יהיה לילדיו מגורים ומזון, ואם בגלל שהוא ידע שאם הוא לא יסכים, הוא יקבל כדור בראש, אני לא מוצא הבדל עקרוני, לא מבחינת ה"רצון החופשי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שרמזת בסעיף 1 ובכותרת, ה"הבהרה" השאירה אותי מבולבל בהרבה מקודם. נדמה היה לי מתגובתך הקודמת, שאתה מבקש להראות שהלוגיקה הפנימית של הטיעון שלי פגומה במשהו, אבל עכשיו פתאום עברת לשלול את הנחות-היסוד שלי. בכל-זאת אנסה להגיב: את סעיף 1 שלך לא הבנתי בכלל. מה זה "הזמן" בהקשר הזה? סעיפים 2-5 מציגים נקודת-מבט מטאפיזית/אפיסטמולוגית שלא מכירה בקיום רצון חופשי מלא, ואינה מקובלת עליי כנקודת מוצא(למרות שהיא מאוד אהובה על מתדיינים פילוסופיים בכלל, ובאתר זה בפרט). אני מניח קיום רצון חופשי ויכולת בחירה מלאים כהנחת-יסוד בדיון, ואם אתה לא אז אין טעם בניסיון שלך להבין את הטיעון. סעיף 5 (ההבהרה): בדומה למה שכתבת בסעיפים הקודמים, גם כאן-איום בכדור בראש אפילו לא קרוב מבחינתי ל"איומים" אחרים. אין לי שום עניין למנוע מאדם שמוכן למכור את עצמו מרצונו החופשי לעשות כן. לפי מיטב הבנתי, פעולת הסחר בבני-אדם היא בדרך-כלל(אולי תמיד) פעולה שנעשית שלא מרצונו החופשי(לפי הגדרתי) של האדם. לכן, הכינוי שנתת לפעולה שתיארת מטעה משהו. עוד הערה: אני לא יודע אם חשבת על זה, אבל סוג של חופש טוטאלי מהסוג שאני מדבר עליו מטבע הדברים לא יתרחש במדינה מסוג מדינת ישראל הנוכחית. אני מאמין שמדינה שתתחיל בסוג של חינוך לרעיונות שאני מציע, לא יתקיימו בה יותר מדי מקרי פשע ואלימות מרומזת או בוטה מהסוג שאתה מרמז עליו. למען הסר ספק, הנקודה שאני מנסה להעביר כאן היא נקודה בזכות קיומה של מדינה/חברה כזו, ולא נקודה בזכות סחר בבני-אדם, מיסוד הזנות, דיכוי הפועלים העמלים וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מנסה לשלול הנחות יסוד, אני מנסה להבין איך הן מתקשרות. 1. לפי "כל סחר חופשי שאין עליו פיקוח נראה לי מצב רצוי", ניקח סחר בעגבניות, מגדל העגבניות רוצה לקבל לחם, האופה רוצה עגבניות, שניהם מסכימים באופן חופשי להחליף קילו עגבניות תמורת כיכר לחם, וזה המצב הרצוי לדבריך. שים לב, בשום שלב לא שאלת את העגבניה ל"רצונה החופשי" לעבור לידי האופה. אז, השאלה שלי היא, למה כאשר מדובר בסחר בבני אדם, אתה שם פיקוח של רצונו החופשי של הסחורה? הרי זה לא המצב הרצוי. 2-5 לא מפקפקים בקיומו של הרצון החופשי כלל. סעיף 2 מפקפק בעובדה שיכול להיות מצב שבו הרצון החופשי הוא המניע היחיד לסחר כלשהו, ובטח שלא לסחר שנחשב למצב הראוי על ידך. להבדיל ממגדל העגבניות, הנגר צריך לחם, כי אחרת לא יהיה לא מה לאכול, כך שמכירת הכיסא לאופה לא נעשתה מתוך "רצון חופשי" אלא מתוך הכרח, האם זה לא מצב רצוי לדעתך? 5. אני לא הבנתי מה ההבדל בין איום בכדור בראש לאיום ברעב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שאני מסכים עם דעתו של אסף על השוק החופשי, אבל תשובה טבעית וסבירה שלו ל-1 היא שלשיטתו צריך להתחשב ברצונם החופשי של *כל* בני האדם המעורבים, גם אלו שבתפקיד הסחורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות, אני הייתי מעדיף לשמוע אם זה נכון מאסף עצמו, באותה הזדמנות (ז''א אם הוא יסלח לי על העיקוב הלא מוצדק, ויענה לי) הייתי רוצה לדעת מיהם בני האדם המעורבים (הסוחר והקונה, הסוחר הקונה והסחורה או כל מי שהעיסקה עלולה להשפיע עליו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהתחלתי את שרשרת התגובות, כוונתי הייתה להציג דעה קונקרטית לגבי הנושא הנדון(כליות) שנשענת על הנחות-יסוד פילוסופיות אחרות, ולא להיכנס לפירוט נרחב של כל הנחותיי. בתוך זה, אולי לא הבהרתי שהדעות שלי הן דעות *אנושיות* ומניחות את זכותו של כל *בן-אנוש* לחופש כל זמן וגו'. לכן, נראה היה לי ברור שסחר של בני-אדם אינו דומה לסחר עגבניות, ושלא עקרון הסחר הוא העיקרון הראשון שלי ולא טרחתי לפרט זאת. כשאני אכתוב פעם ספר שמפרט את פילוסופיית-חיי ואפרט איך בדיוק צריכה להיראות חברה/מדינה אידיאלית בעיניי(מתוך הנחה שאין פילוסופ/ית שכבר עשה/עשתה את זה בדיוק כמו שאני רוצה), אני אסדר לעצמי את הדברים בראש לצורך הצגה לציבור,ואפרט ה-כ-ל. לא זו הייתה כוונתי במסגרת דיון באייל. הרצון החופשי- אני לא חושב שרצון חופשי הוא בהכרח "התלהבות חופשית". מדובר על יכולת של אדם לפעול בלי שאדם אחר מכתיב לו תוך איום פיזי(על חייו או על שלמותו *הפיזית*) את פעולותיו. מה שחשוב לי בעיקר הוא שתינתן לאדם היכולת *ההתחלתית* לחופש. לא זה המצב בשום חברה מודרנית. אדם נכבל תחת חוקי המדינה שפוגעים בחופש שלו מהרגע הראשון. אני בטוח שהנגר מהדוגמה שלך יכול למצוא אי-אלו אפשרויות לאכול לחם, גם אם הוא לא רוצה לקנות לחם מהאופה. אבל אני חושב שקצת מיותר(אולי תשנה את דעתי) להמשיך לדון בזה. ההבדל בין חוסר-אפשרות לקנות מאכל כלשהו לבין סכנה מיידית על חיי הוא הבדל מספיק ברור, גם אם תנסה להתפלפל בנושא עוד. אני מקווה שאתה ושאר הקוראים המעוניינים קראו והפנימו את הפיסקה האחרונה בהודעה הקודמת שלי. היא מנסה להבהיר מה בעצם חשוב לי בכל ההודעות הללו, ואשמח אם תהיה אליה התייחסות(אם לא בתגובות אליי, לפחות במחשבות של כל קורא וקוראת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה לפרק את הנחות היסוד שלך לדברים ספציפיים. אם אני מבין נכון, כחלק מהסחר החופשי הלא מפוקח, אתה לא כולל סחר חופשי במה שיאיים פיזית על אדם אחר? אם כך, מהו "איום פיזי" ומהו איום לא פיזי? ומיהם האנשים שלצורך הגנה עליהם מותר לפקח על סחר חופשי? "ההבדל בין חוסר-אפשרות לקנות מאכל כלשהו לבין סכנה מיידית על חיי הוא הבדל מספיק ברור", כמובן, אבל ההבדל בין חוסר-אפשרות לקנות אוכל כלל לבין סכנה מיידית על חיי הוא לא ברור (לי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם הבדל ''אני כולא אותך וממית אותך ברעב'' ובין ''אני לא נותן לך אוכל, מצדי תמות ברעב, אבל אתה יכול לחפש במקום אחר''. מי שרוצה מוזמן לנסח את ההבדל בין איום פעיל על חייו של אדם, ובין הימנעות מסיוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל, ובאמצע יש ספקטרום לא קטן של אפשרויות. את ה''''אני לא נותן לך אוכל, מצדי תמות ברעב, אבל אתה יכול לחפש במקום אחר'' אפשר לחלק למקרה בו ''ואני יודע שאם תחפש תמצא'', ''ואני לא יודע מה יקרה אם תחפש'' ו''ואני יודע שאם תחפש לא תמצא''. ואת האפשרות האחרונה אפשר לחלק ל''משום שמחיר האוכל גבוהה מיכולת ההשתכרות שלך, אם לא תסכים להיות עבד'', ''משום שכל מקורות המזון בסביבה נמצאים ברשותי''. אני חושב שהאפשרות האחרונה היא כבר לא ''הימנעות מסיוע'' אלא ''איום'' שלא שונה מהותית מאיום בנשק. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |