בתשובה לניר יניב, 09/12/99 20:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אנסה לענות על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. * תחבורה ציבורית היא למעשה תחבורה של המדינה- העולה מכך היא שהמדינה מצהירה שהיא מצפצפת על אזרחיה הדתיים ומצהירה שאין להם חלק במדינה. *מה שניסיתי להעביר בענייין החזיר- ועשיתי קצת בלאגן. היה כזה- האיסור על גידול חזיר איננו איסור דתי כי אם לאומי.אין קשר למאה שערים. *בטול מקומות הבילוי במרכז העיר הינו בקשה לגיטימית. אין אנו מעונינים ביצירת שני עמים- פשוט אם אכפת לכם לסוע עוד 200מטר. * מה לעשות שהצביון הדתי הוא למעשה תרגום של הצביון היהודי שעליו מושתת המדינה על פי מגילת העצמאות. * כשצום תשעה באב חל בשבת דוחים אותו ליום ראשון. מה עושים כשהוא חל בראש חודש. *יתכן ובדברים שכתבתי ישנם אי דיוקים- אני כל הזמן מפתח את הנושא |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. תחבורה ציבורית בשבת: ע"פ ההגיון המוצג בתשובתך, יכול הייתי לאמר כי חוסר תחבורה ציבורית בשבת, נובע ממנו כי המדינה מצפצפת על אזרחיה החילוניים. זהו טיעון שיכול לעבוד לכאן ולכאן, ולכן אין לו משמעות. אתה רוצה למנוע ממני פעולות מסוימות ולהגביל את חיי, ואני, לעומת זאת, מוכן לתת לך לחיות בכל צורה שתרצה. מה הצידוק? ב. חזיר: תהיה הסיבה אשר תהיה - זהו איסור מטופש למדי. הוא גורם רק לנזק ולהקצנה בדעות שני המחנות. ג. מקומות הבילוי: הבקשה אינה לגיטימית כלל. אדם בוחר לעצמו את אורח חייו ומחפש מגורים בהתאם לכך. אין כל סיבה לשנות את אורח חייהם של אנשים רבים הגרים בעיר, בין השאר, בגלל ריבוי מקומות הבילוי בה, רק למען תוכל לגור אתה בשכנות. מי שרוצה אויר הרים ונוף - ילך לגור בכפר. מי שרוצה אוירת שבת - ילך ויגור בישוב דתי. ד. צביון דתי: צביון יהודי אינו בהכרח צביון דתי, וגם אם כן, הרי שאין בכוונתי לנהל את חיי על פי מספר קשקושי דיו על מגילה כלשהיא. המילים "צביון יהודי" צריכות, לדעתי, להמחק ולהעלם. אנו חיים במדינת ישראל, בה, לדעתי, צריכים האזרחים להנות משוויון מלא בפני החוק ומחופש אמונה ועיסוק. "צביון יהודי" אינו תואם, וממילא הנו מלא סתירות לרוב. ה. (הקטע עם תשעה באב היה סתם בצחוק, אל נא תרגש...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככלב שב על קיא כסיל שונה באיולתו( משלי)- כמובן שאני לא רומז לכלום . ראה ניר: אני מניח שברצף ההודעות האחרון מיצנו במידה זו או אחרת חלק נרחב מהויכוח בין דתיים ללא דתיים. תגובותיך היו אומנם ענינייות אך נקודות המוצא שלנו הפוכות- אני מחפש מדינה יהודית ואתה הולך יותר לכיון של "כל אזרחיה"- לגיטמי. לפיכך כמובן ששיכנוע לא ייצא מהדיון . התועלת שכן תופק היא פתחת האופקים. מדוע אני כותב זאת? כיוון והודעתך האחרונה על ארבע נקודותיה הראשונות נבעה כולם מדעותיך- דבר שאנני מסוגל להתווכח עימו. כשם שאתה, כך אני מניח,לא מסוגל למעשה להתמודד עם טענתי שהמדינה צריכה להיות יהודית . אני הבנתי את הקטע עם חול המועד-סתם ניסיתי לפתח את זה לענין תשעה באב |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"...יש לו הכל: חלב ועצם - אבל בעצם, נמאס לו לשבת כך סתם לבדו." (פלוטו כלבלב מקיבוץ מגידו, פסוק א') פוגל, על מנת שתהיה הדברות כלשהיא, אנו זקוקים למכנה משותף כלשהוא עליו נוכל להסכים, וזו היתה תקוותי בחילופי הדברים האחרונים - ליצור מכנה משותף ע"י השימוש ב*לוגיקה* (או בעברית: *הגיון*). ניסיתי להמנע מצידוקים "חוקיים", "מסורתיים", "היסטוריים" - אין זה מענייני מה היה כאן פעם, מי קופח, מי שלט, מי כתב מה היכן. הטיעונים היו, שים לב, מנוסחים בתצורת "מה אכפת לך", "מה מפריע לך", "מדוע אין אני יכול" וכו' - כלומר - בלשון הווה, ותוך שימוש במונחי לוגיקה בלבד ("אם X אזי מדוע Y" וכו') אני מעוניין לאפשר לכל אחד לחיות את חייו כרצונו *עכשיו*. זוהי ה-"דעה" היחידה אותה אני מציג. הויכוח כאן אינו בין חילוני לדתי, אלא בין אדם המעוניין לחיות את חייו לפי הבנתו ולאפשר לשאר האנשים לעשות כן, לבין אדם המעוניין לחיות על פי הבנתו ולכפות את הבנתו זו *במידה זו או אחרת* על הכלל. לצורך הענין, הייתי יכול להיות אדם דתי העומד על זכותו לנהוג ע"פ אמונתו, השונה משהו משלך. ומה הבעייה? נראה לי כי, בסופו של דבר, אינך מוכן לקבל לוגיקה כמכנה משותף, כשם שאני איני מסוגל לקבל את הכתוב בתנ"ך. ההבדל: אדם המשתמש בלוגיקה כבסיס מסוגל לקבל את קיומו , כפי שהוא, של אדם המשתמש בתנ"ך כבסיס. ההיפך, למרבה הצער, וכפי שהודגם כאן, אינו נכון. אני מצטער לומר כי גם לאחר כל שרשרת התגובות האחרונה לא ראיתי כל סימן ל-"פתיחות" מצדך. זה אינו אישום או קינטור - אתה עומד על שלך בנסיונך לשנות את אורח חיי, ואיני יכול לקבל זאת כפתיחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את פלוטו אני עדיין מסוגל לדקלם בע"פ. כבר בגיל ארבע כל גן אסתר נאלץ לשמוע אותי מדקלם את פלוטו ואת "הביצה שהתחפשה". אה כן וגם את "ויהי ערב" ( בשמי ערב כחולים בשמי ערב צלולים שט ירח עגול ומלא) במשפחה שלי יש המון סיפורים על איך כשהיה לי משעמם לפני שידעתי לקרוא היייתי מדקלם לעצמי סיפורים. יפה הגדרת חלק מדבריך. "מעונין לכפות במידה זו או אחרת". ובכן ענין הכפיה ,כפי שציינתי קודם, הוא במישור הציבורי בלבד קרי- פונקציה של תפיסה מסויימתצ את מהות הפרהסיה הישראלית . כאן נכנס השיקול הדעתני- אתה מייצג דמות של פרהסיה שנובעת מתפיסת אולם א' ואני מב'. אגב שלא יהו אי הבנות - כפי שכבר כתבתי קודם אני לא משוכנע במאת האחוזים בכל מה שכתבתי בהודעות קודמות. הרב צבי יהודה קוק(זצ"ל) היה ממיסדי הליגה נגד כפיה דתית, הוא פרש ממנה אחרי שלטענתו הצודקת היא הפכה לליגה למען כפיה אנטי דתית. ייתכן מאד ואתה צודק וכשם שכתב חנוך לוין "מה אכפת לציפור?" אני ייצגתי כאן געה מסוימת וקיבלתי אותה כלגיטימית, ייתכן ואף צודקת ייתכן ויש כאן רק משום הליכה אחר הרגש שמחייב אותי יותר מהשכל ש(ייתכן) ואוסקר עלי לכפות. אני רק מברר לעצמי את הנושא ואולי בחוסר הוגנות מנצל אותך לעניין. נכון אני לאמקבל לוגיקה כמכנה משותף כיוון וללוגיקה *שלי* יש בסיס טרנסצדנטלי- מוחלט. כלומר אני אומנם דוגל בלוגיקה אולם רק אם היא יוצאת מנקודת מבט מסוימת. ייתכן וזו דוגמטיות ואטימות מנוקת המבט החילונית. ברור שאתה יותר פתוח ממני, לא חלקתי על זה. אני אנני חפץ בפתיחות - רק באמת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |