 |
פינוי השטחים הכבושים לא בהכרח יביא לשלום.
אולם בתור התחלה, פינוי ההתנחלויות ויציאה מהשטחים פותר אותנו משליטה על שלושה וחצי מליוני אנשים אשר הופכים את חבל הארץ הקרוי מדינת ישראל לחצוי מבחינה דמוגרפית בין ערבים ליהודים. האם אין זה ברור שמדינת ישראל איננה מסוגלת להתקיים כפי שהכרנו אותה כאשר יותר מחצי מתושביה הינם ערבים? זה יגרור אותנו למלחמות אשר איננו מסוגלים לנצח בהן. הגדולים שבאוייבינו מבין הערבים רק מאחלים לנו לכבוש מחדש גם את רצועת עזה, ולהמשיך בשלטון ללא עוררין על השטחים כולם. הם מבינים את הברור מאליו.
כהמשך, יש לציין נכונות מצד ארצות ערב לראות בפתרון הסכסוך עם הפלשתינים כסיום הסכסוך הישראלי-ערבי. נכונות זו הופיעה בפומבי בהסכם קמפ-דייויד מהחשובה במדינות ערב, ונמשכת כיום כפי שבא לידי ביטוי ביוזמה הסעודית. אין צורך להכביר מילים על החשיבות האסטרטגית העצומה לישראל של יישוב הסכסוך עם מדינות ערב.
על מה שהיה בקמפ-דייויד נשמעו דברים רבים. מהצד הישראלי נשמעו טענות כאילו האשם בפלשתינים. אצלם, ראה זה פלא, נשמעו טענות הפוכות. אישים מצד שלישי אשר היתה להם נגיעה בדבר השמיעו דעות לכאן ולכאן, ואף אחד מהם לא הטיל את האשמה כולה על אחד הצדדים. ולאחר כל זאת, יש לשים לב להבדל הגדול. ממשלת הימין הנוכחית (והבאה, אם איננו מצפים להפתעות) איננה חולקת על דרך ניהול המשא ומתן או על השיטה והמיקום. אם שופטים אותה אך ורק על פי מעשיה הרי מטרתה היא למנוע כל משא ומתן, ולהחזיק בשטחים כל עוד אפשר. גישה זו הרסנית, ללא קשר לכשלים או השגות על צורת המשא המתן אשר יביא אותנו להיפטר מהשטחים הכבושים. יש הבדל בין אסטרטגיה הרסנית מטבעה לבין וויכוח על טקטיקה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש