|
||||
|
||||
אני אחזור על כך בפעם האלף: ברק הציע לפלשתינים את הפשרה הטריטוריאלית הטובה ביותר (כולל תיקוני גבול על מנת לפצות על התנחלויות שלא יפונו), ועראפת סירב, והוכיח לכולם שהמאבק הוא לא על טריטוריה. חשבת פעם למה הערבים מדברים על "אינתיפאדת אל-אקצה" ולא על "אינתיפאדת אריאל" או כל שם אחר שתבחר? |
|
||||
|
||||
שועל (אגב: ממליץ לך על היכרות עם השועלה שבלול) - זה שתחזור על זה בפעם האלף, האלפיים, המיליון או המיליארד לא יהפוך את קביעתך זו לנכונה פתאום. האפסון ההוא ברק הבין בניהול משא-ומתן לשלום, בערך כמו שאני מבין במקרמה. |
|
||||
|
||||
שוב התירוץ הזה? לא נמאס? מה זה לא הבין במשא ומתן? ואם הוא היה מציע זאת בנחמדות אז זה היה בסדר? במקום להשתמש בתירוץ השחוק, ספר לי כיצד אתה היית מתנהג במקומו של ברק... |
|
||||
|
||||
נמאס כבר לשמוע מ"תאורית סוהא" שבגלל שברק לא היה נחמד, לא חייך, ולא שאל את ערפאת מה שלום סוהא, המשא ומתן התפוצץ והיתה האינתיפאדה. העובדה היא שערפאת פוצץ את המשא ומתן על שני דברים: הר הבית וזכות השיבה. לגבי זכות השיבה, זה ברור שלא יהיה פתרון של שלום שיכלול בתוכו כניסה של מליוני פלסטינאים לתוך מדינת ישראל. לגבי הר הבית, בתוך ההסכם כבר היתה איזושהי פשרה. העובדה שלערפאת זה לא הספיק והיה מוכן לצאת לאינתיפאדה רק בגלל זה מראה שמה שחשוב לו זה לא האומללות של בני עמו אלא סמלים וכבוד. רק לשם השוואה: ירושלים המזרחית לא היתה שלנו 29 שנה ולא חשבנו לצאת למלחמה בשביל לכבוש אותה. (הנכון הוא שאז היינו יותר שפויים ופחות משיחיים מאשר היום.) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |