|
הנחת היסוד היא שאדם שמתמודד על תפקיד חבר-כנסת הוא אדם שעשה משהו בחייו, אדם עם הוכחות. עם כל הכבוד, הישגיך בתיכון אינם נחשבים הוכחות. לך, למשל, לביוגרפיות המקוצרות של כותבים פה באייל - שנת לידה, מקצוע, השכלה אוניברסיטאית, ופרסומים. זה מה שיש שם. אני, למשל "סטודנט למדע המדינה ותקשורת". בעוד שנה אני אהיה "בעל BA במדע המדינה ותקשורת, וסטודנט לתואר שני במדע המדינה" (אינשאללה). אם כל מה שמנהיגי ישראל אחרת יכולים להתגאות בו זה "סיים תיכון בהצטיינות" או "למד בכיתת מחוננים בתיכון" (שאפילו זה שקרי...) - זה סימן שמדובר באנשים ריקים מתוכן, בלי שום רקורד, בלי שום דבר שיסביר לנו למה הם ראויים להיות חברי הכנסת שלנו. מה ההבדל בין איתי בן-חורין לבין ענבל גבריאלי, מלצרית וסטודנטית? אפילו גילה גמליאל, שנואת נפשי, היא לפחות בעלת רקורד בעשייה ציבורית (קלוקלת ככל שתהיה).
|
|