|
||||
|
||||
מאמר מרתק - בהיר, מחדש, מעניין, המלווה בתגובות אינטליגנטיות מצד שאר העדר. ופעמיים הוציאו לי את התגובה מהפה - פעם דובי שהזכיר כי גם אנו הזכרים "מנוונים" במובן שאנו ברירת המחדל המתפתחת אם הסיגנל ההורמונלי לא חזק דיו, ופעם טל שטרח לציין את שקריות טענת עשרת האחוזים. אחדד ואומר שאילו חלילה היינו אמנם "משתמשים" בכל המוח בעת ובעונה אחת, במובן שנמדד בניסויים המצוטטים, לא היה זה אלא התקף אפילפטי - פעילות חשמלית בלתי מבוקרת בכל רחבי המוח. אשתדל לצרף ציטוט לכך ביום ראשון, חסרי הסבלנות מוזמנים לנסות לחפש אותו בארכיון כנסיית הוירוס: המאמר הזכיר לי תהיות שעלו אצלי באחרונה. ידידי מאור גרינברג היטיב לתאר פעם את היהדות כפי שתפסה ליבוביץ' כ"כדור שיש". נזכרתי במטאפורה הזו לפני שבוע, אחרי שמישהו אמר לי שיצירתיות מופיעה תמיד אצל אנשים המצויים במצוקה, ולא כשהכל טוב. עניתי שזה הגיוני - שהרי יצירתיות נדרשת כאשר המצב לא אידאלי, כאשר יש צורך בשינוי. כיוון שהדיון נערך במהלך הרצאה במכניקה אנליטית, ואמבטיית הפוטנציאל הקולוני עמדה ככל הנראה לנגד עינינו, האנלוגיה לפיסיקה היתה בלתי נמנעת, ודימיתי זאת לכוח מחזיר הפועל על חלקיק הסוטה מנקודת שיווי-משקל יציבה, דימוי שהצטייר גם במוחו של שותפי לדיון. אח"כ תהיתי ביני לבין עצמי אם ניתן לסווג אוטופיות ל"סטטיות" ו"דינמיות". סטטית - אם שואפים להגיע לנקודת שיווי המשקל עצמה, לרבוץ על נאות דשא, גן עדן נצחי שהכל בו טוב ואין בו משברים. דינמית - אם רוצים לנוע בתנודות קטנות סביב נקודת שיווי המשקל, להיות חופשיים ליצור ולהשתנות, ולהימצא באידיליה ממש רק לרגע חולף בכל פעם. ואז תהיתי אם כדור השיש הליבוביציאני הוא סטטי במובן הנ"ל. אבל זה נראה לי קצת "אינוס" של תפיסתו לתבנית הלא מתאימה. לדעתי השימוש במינוח טעון מבחינה ערכית הוא בלתי נמנע במדע, ועוד יותר מכך בהנדסה, כיוון שהממצאים נשפטים תמיד לאור מובנם עבורך. דוגמא: מוליך למחצה נקרא מנוון אם רמות הסימום בו כה גבוהות, שנושאי המטען בו מתחילים להשפיע זה על הסתברות האכלוס של זה (פורמלית - רמת פרמי קרובה לאחת הרמות האחרות, כך שהאיבר המגיע מעקרון האיסור של פאולי נעשה משמעותי), ולא ניתן להיעזר עוד בקירוב הקלאסי. מצב זה אולי מעניין יותר מבחינה פיסיקלית, אך מבחינה ישומית הוא חסר שימוש, ולכן (ע"פ מיטב הבנתי) נקרא מנוון. וניתן להביא עוד מגוון דוגמאות מן המתימטיקה לפתרונות או פונק' מנוונות, פשוט כי הן מייצגות כיוון מעניין פחות מבחינת המתבונן. האנלוגיה בין מל"מ מסומם עד כדי ניוון לבין נרקומנים עשויה לכל היותר לשעשע סטודנט נואש, בעוד שלפרשנויות-הסרק למינוחים כמו טפילים וברירת המתאימים כבר נודעו השלכות שליליות. סוגיה מעניינת היא מה עושה תחום אחד במדע חשוף לפרשנויות-סרק מסוכנות יותר מתחום אחר. יש כאן יותר מאשר רמת ידע כללי גבוהה יותר של הציבור בתחום אחד והדיוטות באחר. |
|
||||
|
||||
למעשה, שימוש במינוח לא-נכון או לא-זהיר במדע יכול להוביל לבעיות לא רק עם "גרירת" הדיון אל מחוץ למדע המקורי ("דארוויניזם חברתי", למשל) אלא גם במדע עצמו. ארבעת האקסיומות של אויקלידס הן דוגמא מצויינת: הן נוסחו תוך שימוש במונחים "נקודה" ו"קו", שהיו מונחים "טעונים" ובעלי משמעות רבה. עברו 2000 שנה כמעט מאז נוסחו לראשונה ועד שהבינו אנשים כי ניתן לנסח גיאומטריה שונה, בה "נקודה" אינה הנקודה המוכרת לנו, "קו" אינו הקו המוכר לנו, וכו' – גיאומטריה לא-אויקלידית. במילים אחרות, אם אויקלידס היה משתמש במונחים לא-טעונים (נניח, "זיג" ו"זג" עבור "נקודה" ו"קו" בהתאמה), יתכן בהחלט כי הגיאומטריה הלא-אויקלידית היתה מתגלה הרבה קודם לכן. כמובן שאין לבוא בטענות אל אויקלידס עצמו, שניסח את האקסיומות שלו כדי להגדיר דווקא את הנקודה והקו המוכרים. |
|
||||
|
||||
אשר לטרמינולוגיה, מנוון הוא תרגום לdegenerate, לפחות בפיסיקה. |
|
||||
|
||||
הציטוט שהבטחתי הסתבר להיות הרבה פחות מהימן מכפי שזכרתי. הרי הוא לפניכם בכל אופן, מתוך דיון אלמוני ברשימת התפוצה של כנסיית הוירוס: (I never could figure out where the phrase originated, you know something like "people only use 10% of their brains". Who made the measurements, and how?) לעניין הדיון בין דובי להלן, ספר מצוין המשתדל לעשות לגיטימציה לאנתרופומורפיזם, או יותר נכון דהלגיטמיציה להמנעות מאנתרפומורפיזם, הוא "כשפילים בוכים" (When Elephants Weep). מומלץ.
I read somewhere that the story behind this is that some researcher showed that only 10% of the neurons in our brain are firing at any given time, and the statistic has been quoted out of context ever since. If anything close to 100% of someone's neurons fired at once they would have a massive epileptic fit. |
|
||||
|
||||
יהיה זה משעמם להוסיף למחמאות, אך עדיין כולן נרכשו ביושר. רק מספר מילים לגבי היצירתיות וסוגי שיוויי המשקל. "יצירתיות מופיעה אצל אנשים המצויים במצוקה". הרשו לי להתנגד. נכון שמצוקה יכולה להוליד אלתור, מחשבה, מחוייבות וכו' התורמים ליצירתיות, אך להתנות יצירתיות במצב רע? נראה לי כי יש כאן אידיאליזציה של הסבל, בבחינת "רק על אמן סובל שורה המוזה" - למה?? יצירתיות יכולה להופיע בכל מצב בו אדם מוכן לצאת מן השיגרה, לתת דרור לדמיונו, ולחפש תשובות תוך פתיחות ולא "מתחת לפנס". יצירתיות (לדעתי כמובן) יכולה להופיע אם כן מתוך סבל או הנאה, כל עוד מדובר בניסיון ללכת הלאה ולא "לנוח על זרי הדפנה". כלומר, שיווי משקל דינמי (כפי שתואר יפה ע"י ליאור) מאפשר אינסוף מקרים של תיקון ולכן גם יצירתיות. הייתי מוסיף כי גם שיווי המשקל הסטטי (בבחינת שאיפה לאידיאל גם אם לא מגיעים אליו) מאפשר יצירתיות ועשייה - כל עוד לא הגענו ואיננו משלים את עצמנו "שאנחנו קרובים מספיק" ואין עוד צורך להתאמץ. התיאור הזכיר לי את תיאורו של האייק (Hayek) על אופן פעולת השוק התחרותי. הידע הקיים בעולם לגבי מוצרים, חומרי הגלם, והצריכה, מפוזר בין כל כך הרבה אנשים, שאין כל דרך למוסד מרכזי אחד לתכנן כראוי את הייצור והשיווק. רק דרך פעולת המחירים משתקף הידע הצבור אצל כל יחיד, כך שהשוק כולו פועל כמנגנון שלם. זהו מהגדרתו שיווי משקל דינמי, שכן כל הזמן הנתונים משתנים והתוצאה יחד איתה. אין לשאוף ל"תשובה אחת נכונה", אלא מנגנון הפועל היטב כך שיתאים תשובות שונות לנתונים שונים וזמנים שונים. היצירתיות, כמובן, היא תוצאה של שאיפת כל יחיד להגדיל רווחתו בעולם המשתנה באופן בלתי פוסק. |
|
||||
|
||||
בשעה לילה מיותרת זו אעיר רק שהתכוונתי לש"מ סטטי ממש, כזה שנמצאים בו במנוחה. כשאמרתי ששואפים אליו, התכוונתי שהוא האידאל אליו חותרים, לא שהשאיפה היא המצב "הפיסיקלי" המתואר. ניסיתי לומר שיש הרואים במצב המושלם, מצב בו רק רובצים, בתור המצב הרצוי. לעומתם יש הרואים בעצם השאיפה לאותו מצב מושלם, את המצב הרצוי. לכן לפי שיטתי כל עוד את מצויה בשאיפה מסוימת, דהיינו ב"תנועה", את מבחינתי בש"מ דינמי, ולא בש"מ סטטי, או קוואזי-סטטי, או כל דבר אחר, גם אם "האידאל" (בקונוטציה המקובלת שלו) הוא המצב המושלם. אוך כמה כפלי משמעויות מעיקים יש בפסקה האחרונה, מקווה שאת (אתה?) מצליחה לרדת לסוף דעתי. אכן אנלוגיה יפה לתיאור של האייק, ממנה ניתן להגיע לסוגיה נוספת - הן המחירים מהווים אינדיקציה לידע הטמונה בציבור כפי שהיטבת לתאר, אך לא אינדיקציה *מהימנה* - להבדיל מאנטרופיה או אנרגית פרמי, מחירים נתונים להיסטים ועיוותים מגורמים שאינם משקפים ידע אמיתי/מהימן של הציבור (לאו דווקא מצד גורמים אינטרסנטיים המעוותים מחירים במכוון). באופן דומה, במציאות לא קיימת התאמה חד-ערכית בין מה שאנשים חושבים שמקרב אותם להגשמת ערכיהם, לבין מה שאכן מקרב אותם לכדי הגשמה, תמיד יהיה איזשהוא היסט בלתי-חזוי. וכך, בניגוד לחלקיקים המצייתים באופן עיוור לעקרון הפעולה המינימלית, בני אדם פועלים בצורה מורכבת יותר, אפילו אם נעשה רדוקציה חריפה למהות האדם ונטען שבכל רגע הוא יפעל למימוש מטרותיו הרגעיות. |
|
||||
|
||||
תגובתך מקובלת במלואה, ובעיקר האבחנה החשובה בין השאיפה כמצב אידיאלי לבינה כמצב השואף לאידיאלי. למרות שתיאורי 'הנירבנה' הם מהסוג השני, רובנו מתייחסים לראשון - הן בשל מודעות למגבלותינו והיעדר אמונה אמיתית באפשרות הגעה לסטטי, והן בשל הנחה מוסווית היטב כי אין זה מוסרי/טוב/מספק (מחק את המיותר או הוסף תיאורים נוספים) להישאר במצב סטטי לאורך זמן. לדעתי הנחה זו סמויה, מכיון שאנו רגילים לתאר 'גן עדן עלי אדמות' (או בעולם הבא) כמצב סטטי אידיאלי שהשאיפה אליו היא גורלו של בן האנוש. בפועל, אין רבים המוכנים לראות במצב כזה כבר קיימא ואפשרי לנו בחיים אלה. לגבי המחירים, נכון הדבר כי יש תנודות הקשורות בהיבטים בלתי רציונליים, או תקופתיים בלבד, אך אלה הטוענים כי ניתן לזהות יעילות (ולו חלקית) בשוק, נוטים לייחס אקראיות לתנודות אלו, כך שרובן מבטל האחת את השנייה, והסטטיסטיקה מאפשרת לנו להתעלם מהן בטווח הקרוב. כמובן שאסטרטגיה זו לא מומלצת למשקיעים בטווח הקצר, כמו שכל משקיע בשוק המניות אמור לדעת... טענות של הייאק לא היתה ליעילות מירבית, אלא לעדיפות 'משחק המחירים' על כל נסיון לתכנון מרכזי, שייכשל בהיעדר נגישות לחלק גדול מהמידע ואפשרות לנתחו גם אם היה נגיש. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |