בתשובה לדני, 27/01/03 21:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בעברית קלאסית, לדגש הקל אין שום משמעות דקדוקית. נאדה. אפשר לוותר. וודאי שאין טעם לבטא בכתב, שתפקידו ביטוי הדקדוק, מבנה פונטי שאינו קיים. אם הכתב הכרמלי היה מיועד לכתיבת עברית קלאסית בלבד, לא היה צורך גם ב-F, X ו-V. אלא מה? שבעברית מודרנית דווקא יש הבדלים רבי משמעות בין זוגות העיצורים הנ"ל. P ו-F, K ו-X, B ו-V הפכו לעיצורים שונים. מ"כ בטירונות שלא גורם לטירוניו LE'FARFER כמו פורפרה הוא מ"כ רך מדי, אבל כזה שטירוניו ממש ME'PARPE'RIM פרפורי מוות כנראה יועמד לדין משמעתי. אי-אפשר לבטא את ההבדל הזה בכתב האשורי, אגב. כך גם בשמוש במלים טכניות: P ו-F הן שתי אותיות שונות, נקודה, והעברית לא תוכל לשמש למדע ולטכנולוגיה כל עוד לא תוכל לבטא את ההבדל הזה. כך שאין כל צורך לא ב-DGT רפות ולא ב-BKP רפות בעברית קלאסית, אבל יש צורך ב-BKP רפות בלבד בעברית מודרנית ומדעית. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
th כמו ב-these ו-th כמו ב-thorough הן שתי אותיות שונות לגמרי, והאנגלית לא תוכל לשמש למדע ולטכנולוגיה כל עד לא תוכל לבטא את ההבדל הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, אתה צודק. th כמו ב-these מקורו באות הנורדית eth, בעוד ש-th כמו ב-thorough מקורו באות הנורדית thorn. הייתי אומר שהאלפבית האנגלי מוגבל במקצת בכל הקשור ללינגויסטיקה נורדית מסיבה זו. אך אל דאגה – מכיוון שהאנגלית נכתבת באלפבית לטיני, אין שום בעיה לשבץ את הסימנים הנחוצים במלים כל אימת שיש בהם צורך, ממש כמו שאין לאנגלים בעיה לכתוב "דז'ה וו" בצרפתית תוך כדי משפט אנגלי למהדרין, כולל כל הצ'ופצ'יקים (או, לצורך העניין, נוסחה כימית בת חמישים הברות). את זה אי אפשר לעשות בערבית, הינדית, מנדרינית או עברית. היתרון של הכתב הלטיני הוא בגמישות שלו, ולא דווקא בזה שיש לו אות מיוחדת לכל עווית אפשרית של מיתרי הקול. (חוצמזה, אין כאן נגיעה למדע ולטכנולוגיה, משום שאלה מבוססים בד"כ על היוונית והלטינית; התעתיק האנגלי של th מיוונית הוא תמיד מהאות theta, המקבילה ל-ט' שלנו.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס, סליחה, בעצם לא עניתי בצורה ישירה על שאלתך. הייתי צריך לקרוא בתשומת-לב יתרה את תגובתי-שלי שלה הגבת כדי להבין מה אתה בעצם שואל. ובכן, מדע וטכנולוגיה בימינו מתבססים קודם כל על 26 האותיות האנגליות. אם אי-אפשר לייצג את ההבדל בין הסמל הכימי של זרחן (P) ופלואור (F) אתה עלול למצוא את עצמך עם מרשם מהרופא לרוקח שיעשה לך הרבה יותר נזק מתועלת. מסיבה זו ואחרות אי-אפשר לכתוב נוסחאות כימיות באותיות אשוריות, ולכן גם לא מעשי לכתוב כימיה בעברית בכלל. אין בעיה דומה עם eth ו-thorn. מתמטיקאים ופיסיקאים מרבים להשתמש גם בסמלים נוספים משיטות כתב אחרות (כמו שכתבתי בתגובה 125284), אבל גם השימוש באלה מתבסס על המערכת הלטינית ולכן לא תואם את העברית כשזו נכתבת באותיות אשוריות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרוסים עושים לא מעט מדע וטכנולוגיה ללא אותיות אנגליות, וכך גם היפנים. כלומר, זה כנראה לא לגמרי בלתי אפשרי. טבלת היסודות היא לא המצאה של רוסי אחד, נניח מנדלייב? האם ייתכן שפעם אמרו שאי אפשר לעשות כימיה בלי אותיות קיריליות? נניח שנחליט לכתוב כימיה בעברית. נוכל לייצג זרחן ע"י "ז" ופלואור ע"י "פ", פשוט עניין של החלטה. וממש לא ברור לי מדוע אותיות מיוונית ועברית שמתמטיקאים משתמשים בהן תואמות את המערכת הלטינית אך לא את העברית. כללית לא הבנתי את טיעון הגמישות של הכתב הלטיני מהתגובה שהפנית אליה. נכון שקל לשלב בו אותיות משפות מבוססות לטינית (כמו O עם צופציקים) אך קשה יותר לשלב בו אותיות קיריליות, וקשה מאד לשלב בו אותיות מנדריניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טבלת היסודות היא אכן המצאה של רוסי אחד, מנדלייב, והעובדה שהיא בכל-זאת משתמשת באותיות לטיניות היא תמיכה משמעותית בטענותי. אין ברוסית H. אין בעיה! Gellium במקום Hellium. אלא שיש גם יסוד בשם Gallium. את רואה את הבעייתיות? אאז"נ, היו הרבה טענות על הנתק שבין המדע הרוסי לאמריקאי/אירופי. אפשר להסתדר, אבל קשה; וגם צריך לזכור שהכתב הקירילי, למרות שהוא לא לטיני, הוא אכן כתב טוב מבחינה לוגית ויש לו עיצורים ותנועות והכפלת עיצור לדגש (אא"ט), והוא אפילו נכתב משמאל לימין, מה שמאפשר דו-קיום מסויים בינו לבין הלטיני. הוא בעיה קשה הרבה פחות. יפנית אני ממש לא מכיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם Gellium וגם Gallium? אז אחד יהיה G ואחד Ga. מה, אין יסודות עם שתיים ואפילו שלוש אותיות בסמל הכימי שלהם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת מציע שהרוסים יצרו גרסה קירילית לטבלה המחזורית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה mefarperim, לא? ועדות מהשטח: את הדוגמא שהובאה כאן לכתב הכרמלי קראתי בלי שום בעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעקרון אתה צודק, אלא ש-me'farpe'rim היא בעברית קלאסית של האקדמיה, שלא מכירה בכך ש-P ו-F הם שני עיצורים שונים מלכתחילה. מי שמכיר את שתי המלים יעדיף כבר היום לומר me'parpe'rim ו-me'farfe'rim כדי למנוע בלבול (אלא שהוא לא יוכל לכתוב את ההבדל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ל-וו-תר?? ח ס ו ח ל י ל ה ו ש ל ו ם ו ס י ל ב ן ! ! המבנה הפונטי התקיים בעבר, ועל כן יש להחיותו. מלבד זאת שהניקוד העברי, על כל מרכיביו, הוא פשוט יפהפה (מן הדברים היפים ביותר עלי-אדמות, אגב - מייד אחרי שלג עם שמש, שקיעה מדברית וקשת משולשת), הרי שחיוני הוא לשמר צורה זו ולמנוע את הטמעות כל מרכיבי השפה השונים, למעין מרק אחד, נעווה וחסר-צורה, שבו אין עוד שום הבדלים דקדוקיים שהם והכל הופך למעין בליל חסר כל משמעות, משולל-ערך ונטול-עניין. ובנוגע לעניין הפרפורים - דווקא זוהי דוגמא טובה, מדוע חיוני לשמר את הכתיב הקיים ולהימנע מליטון - אין שום דרך שהיא, לראות - באופן מיידי - את שורשן המשותף וקרבתן של שתי המלים השונות, אותן ציינת - ונמצא, שתלמידי העתיד יהיו חייבים ללמוד זאת במיוחד (ולשכוח, מן הסתם, חצי-שעה לאחר סיום המבחן). לעומת-זאת, כיום הדבר ברור. ובאשר לבהירות הכוונה - שוב: הפוך את הניקוד לחלק מובן מאליו ומובנה - לא עוד "רשות" - ופתרת בעיה זו בצורה המוצלחת ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך בנוגע ליופיו של הדקדוק, או ליתר דיוק, המידע המובע בו. אני מסכים עם חלקים ניכרים בתגובתך, אבל: "המבנה הפונטי התקיים בעבר, ולכן יש להחיותו". למה, בעצם? אדגיש שוב: דגש קל _אינו_ מבנה דקדוקי. זהו עזר פונטי למבטא שאבד. התעקשות על כתיבת גד"ת רפות אינה מוסיפה דבר למידע הדקדוקי בכתב. להפך, היא אפילו גורעת ממנו, משום שהיא מתבלבלת עם דגשים חזקים (שהם כן מידע דקדוקי). דגש קל ממילא יבוא תמיד לאחר שווא נע או בתחילת מלה. הרבה יותר חשוב להבחין בין שוואים נעים לנחים, למשל, שזה לעתים מידע דקדוקי ולעתים קרובות יותר פונטי, ואת זה הכתב הכרמלי מסוגל לעשות יופי. למה אתה רוצה לבלבל את הקורא בהבדל בין ג' רפה לקשה כשאין להבדל הזה שום משמעות כלשהי? באותיות בכ"פ יש להבדל הזה משמעות פונטית בימינו, וגם משמעות דקדוקית קריטית בעברית מודרנית, וגם תאימות עם שפות לטיניות. לעניין הניקוד – שוב, הוא כשל. הוא אינו מהווה מערכת טובה לכתיבה ולקריאה, ולכן לא משתמשים בו. הוא גם אינו יכול לשמש עברית מודרנית. לא ידוע לי שלשורשים PRPR ו-FRFR יש מקור משותף כלשהו. יכול להיות שמקורה האטימולוגי של הפורפירה הוא באמת במקרה שורש PR, אבל שוב, זו מקריות. כיום אלה שורשים שונים, וכתיבתם בכתב אשורי מנוקד היא מבלבלת מאוד (מתנגשת עם דגש חזק, שוב) ולא תקנית, למרות שאפשרית. איך תדע עם הכוונה ל-P דגושה בדגש חזק או לא? ואיך תכתוב X דגושה? איך תכתוב, למשל, le'kaxxev בכתב אשורי מנוקד? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |