בתשובה לעדי סתיו, 29/01/03 2:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הלגלוג הוא בכך שלפי אופן הצגת השאלה ניכר שהוא לא מאמין ולא מנסה להאמין באמירה שלי על כך שיש רגישים ואחרים שלא מסוגלים באמת לשרת בצבא ובעיניו אלה ארטיסטים. זוהי גישה מרובעת טיפוסית שנמאס לי להתדיין עם נושאיה. אני חושב שבסיס לדיון צריך להתחיל בהסכמה שלא כולם נולדו להיות חיילים. אנשים צריכים לחשוב קצת לפני שהם צועקים "ארטיסט" או "פסיכי" על כל מי ששונה מהם. אבל זה בדיוק מה שלא רצוי כאן, אנשים חושבים יותר מדי. אגב, לגבי ההצעה שבאה אח"כ, שמי שלא מתאים לשרת בצה"ל יעשה איזשהו שירות קהילתי במשכורת שלא עולה על משכורת צבאית (שאני בכלל בעד שיעלו אותה), אני מסכים לכך בהחלט. זה שהיא לא הוצעה מעולם ברצינות ע"י שום גורם פוליטי/ממסדי, או שאף פעם לא ניסו לצייץ ברצינות בכיוון ליישומה, זה כשלעצמו חומר למחשבה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הסכמתי כמובן אינה בנוגע למספר השנים שהוא מציע, בתור אחד שהמניע העיקרי שלו הוא קינאה באלה ששונים ממנו, נקמנות ונחישות לזיין אותם עד העצם רק כדי שהוא ועלובים (באמת) שכמוהו ירגישו טוב. אמרתי כבר שהפטריוטיזם הוא מפלטו של הנבל המנוול, וסוג זה של תגובתו מוכיח ומאמת את דברי עפ''י תוצאות אמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בהכרח חולק עליך. אני גם לא בהכרח מסכים, כי רגישות היא הרי עניין של אופי, ושירות צבאי הוא חוויה מעצבת. אם היית לוקח 20 בני נוער ושואל לאילו מהם יש אופי המסוגל להתמודד נפשית עם הצבא, הייתי עונה אחד במקרה הטוב. לכן יש טירונות. השאלה למי יש אופי שגם טירונות קשה ומקשה לא תעזור היא קצת יותר בעייתית. אבל בוא נניח שאתה צודק. עדיין _רבים מאוד_, הרבה-הרבה-הרבה יותר מדי, המסוגלים לשרת יופי מבחינה נפשית וגופנית כאחד, משתחררים על סעיף נפשי (והייתי גם מוסיף שלרבים מהרגישים חסרה היכולת והחוצפה הבירוקרטית הדרושה כדי להשיג כזה סעיף, למרבה האירוניה). האלמוני הוכיח זאת באמצעות ציון העובדה שמספר המשתחררים על סעיף נפשי עלה פי שלוש, למרות שאין זה סביר שהרגישות בקרב בני נוער עלתה פתאום. אם אתה טוען לזכויות הרגישים, עליך גם להציע דרך לזהותם, או לתאר במה הדרך הנוכחית כושלת. הרי לדפוק את הרגישים לא מוסרי פחות מלדפוק את המיעוט שכן עושה צבא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בהחלט מסכים שעל הטרמפ של הרגיש משתחררים הרבה שיכולים היו לשרת בלי בעיות. על השאלה למה זה קורה במיוחד בשנים האחרונות הייתי מציע כמובן לשאול את הפוליטיקאים וגם את הגורמים בצבא שאינם מגייסים את כולם, ובה בעת מתעקשים להלחם את מלחמת שלום נצרים וקבר שייח יוסוף, ועל רקע זה להעמיד שאלה כללית של מה קורה לחברה שלנו, שהמוטיבציה בה להמון דברים יורדת מיום ליום. הצבא הוא רק ראי של החברה שהסולידריות בה מזמן היא על הקנטים, ואי אפשר להאשים רק את הצעיר בן ה18 שכל הכובד הזה עתיד ליפול על הראש שלו. היום כנראה המחסום של "פרופיל 21" לא מרתיע (וזאת כשלעצמה סיבה אבל לא היחידה לבטלו) בזמנים אחרים, לא מזמן, שעליהם אני מדבר הוא כן שימש כמרתיע וככלי הענשה למען "יראו וייראו", אשר שימש כמובן גם לכל מיני סוגי נקמות. (דוגמה מן העיתונות, אגב, לדוגמה על כך שזה היה בעצם כלי חיסול ונקמה, היה כשנכתב על אל"מ הומוסקסואל שנפטר ובן זוגו תבע זכויות של אלמן מן הצבא, סופר עליו שבזמנו כשרפול היה רמטכ"ל ושמע על כך שהוא הומוסקסואל הוא אמר: "מי שעושה לבנים הוא פסיכי וצריך להעיף אותו בפרופיל 21". מילה יותר נכונה או משלימה לנקמה, היא "קבורה מחוץ לגדר"). באשר לדרך לזיהוי רגישים, או אותם שלא מתאימים לשרת: אולי באמצעות חוות דעת מכאלה שמכירים את המלש"ב לא מאתמול, ושיש סיכוי שדעתם לא תהיה משוחדת, כגון מורים או יועצי בית הספר, או חברים, כשכל זה כמובן בהסכמת המלש"ב לוויתור סודיות. כמובן שכדאי שהצבא יצטייד בכמה אנשי מקצוע בעלי טביעת עין טובה יותר, שידעו לשים לב גם לאותם רגישים שהם כדבריך "חסרי חוצפה ויכולת ביורוקרטית". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכן השאלה היא: מי יכול לשרוד נפשית ולתפקד במהלך טירונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשל, לעבור טירונות בלי התקפי חרדה, ולבסוף, התמוטטות עצבים. יש לי הרגשה שלא כך צריכה להראות טירונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני לא יודעת עד כמה טירונות השבועיים שלי יכולה להעיד על משהו 1. אבל קשה היא בטח לא הייתה. מצחיקה- כן. עצובה- גם כן. דבילית- בהחלט. קשה ומאתגרת? נו, לשבת בשקט ולהקשיב לשטויות בלי שתהיה לי היכולת לתקן זה באמת קצת קשה, אבל לא נראה לי שלזה התכוון המשורר... 1וסביר להניח שהיא באמת לא. _______ העלמה עפרונית פוסט-טירונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"נו, לשבת בשקט ולהקשיב לשטויות בלי שתהיה לי היכולת לתקן זה באמת קצת קשה, אבל לא נראה לי שלזה התכוון המשורר..." לדעתי בדיוק לכך התכוון המשורר. רק בטירונות קרבית, יש חשיבות כלשהי לאימוני כושר ושאר ירקות. אני כן חושב שהמטרה של טירונות היא הפיכת אדם חושב, ביקורתי, אינדיבידואלי לבורג במערכת שסותם את הפה ושעושה מה שאומרים לו. זו הסיבה לכך שנותנים לטירונים לעשות *לפעמים* דברים שהם מטופשים ואידיוטים גם בעיני הטירונים עצמם וגם בעיני המפקדים. נעשה ונשמע שכזה. כמישהו שעשה כל מה שאמרו לו בלי לצייץ, אבל באותו זמן ממש סבל מזה, אני זוכר את הטירונות כך: מצחיקה- נוט רמוטלי. עצובה- מאוד. דבילית- בהחלט. אפקטיבית בעיצוב האישיות - ממש לא. תורמת לחיים - זה כבר מתחיל להיות מצחיק. יאמר לזכותה של הטירונות שהדביליות שבה מכינה אותך טוב מאוד למה שאתה עלול להתקל בו בהמשך השירות (זה בד"כ מגיע בצורה של שפם המחובר לרס"ר חסר בינה ו/או חיים). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |