בתשובה למיץ פטל, 13/12/02 17:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שי הייה חבר שלי שלוש שנים . עברו כבר חודשיים מאז שהוא היתאבד . כל הבית שלי מלא תמונות שלנו ביחד חיוכים לא סתם חיוכים אמיתיים מאושרים . אני ממשיכה אים החיים אבל התמונות עדיין כאן . יש עוד אנשים שלא מסוגלים לדבר איתי חברים משוטפים , זה כאילו שהם לא סולחים לי . אבל זה כבר לא משנה . להרבה אנשים הוא יעלם לאת לאת מהתודעה ואצלי הוא תמיד יהייה אני כבר לא יודעת אים זה טוב או רע , אני לא מצליחה לדבר אים אף אחד בלי להזכיר אותו . חברי הקרובים כבר כיבלו את זה . זה הרבה יוטר קשה לאמשיך מאיך שזה ניראה. (סילחו לי על שגיעות הכתיב אני דיסלקטית ותיקון שגיעות כתיב בword לא עוזר ) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הלוואי שאלה שמחליטים להתאבד היו נעצרים לרגע לחשוב על כל האנשים שאוהבים אותם, ואיך התאבדות שלהם תפגע בחברים ובקרובים שלהם, לכל החיים. מי שמתאבד בגלל פרידה מחברה- זה לא בגלל הפרידה, אלא בגלל המון דברים אחרים, כשהפרידה היא אולי רק הקש ששבר את גב הגמל. אל תעמיסי על עצמך את כל המטען שלא שייך לך, את לא אחראית למה שקרה. הלוואי שתמצאי שלווה, ואושר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |