בתשובה למשה דורון, 23/11/00 14:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חולק עליך בשתי נקודות: 1. ההומאניות היא, כך נראה לי, השאיפה לטוב מקסימלי לכמה שיותר אנשים, כולל עצמך. עם זאת, אין שום הנחה האומרת כי מה שטוב לך או לי טוב לכולם. זו הנחה לא הגיונית, כמובן, ואין שום סיבה לכרוך אותה יחדיו עם הומאניות. 2. ההנחה הזו של היהדות - כי הוצאה להורג של פושעים (לא רק רוצחים, אם זכרוני אינו מטעיני) טובה גם להם - הריהי הנחה קלאסית של כל משטר טוטליטארי באשר הוא. זו פשוט שיטה אחרת להמלט מה-"סתירה" שהזכרת קודם (אשר - שוב - אינה קשורה להומאניות דוקא) ולפשט בהרבה את קבלת ההחלטות: מישהו מחליט מה טוב לך, ולכן טוב לך. מקרה עמלק מדגים את האמור למעלה. היהודים ביצעו רצח-עם - לא פחות. איך יחיו אלה עם עצמם לאחר מכן? ובכן, הם יכריזו כי גם לעמלק, בסופו של דבר, טוב, וכך יבוא הכל על מקומו בשלום. (הערה פרובוקטיבית ומגעילה - כל הרגישים ויפי הנפש מתבקשים לדלג: גם הנאצים טענו כי טוב ליהודים במחנות. לא רק כלפי חוץ ובתעמולה, אלא גם בינם לבין עצמם. חומר למחשבה) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האופן שבו אתה רואה את ההומאניות הוא קצת מוזר. אחרי הכל מה אכפת לי אם יהיה קצת טוב (למעט אנשים) או הרבה טוב (לרוב האנשים) זהו הבדל כמותי שבקלות יכול לגרור את המחשבה: "במערכת ההומאנית שלי מעט טוב המכוון כלפי שקול כנגד הרבה טוב לזולת ועל כן אין יותר טבעי מכך שמשפחתי תשעבד 400 כושים שיקטפו את שדות הכותנה הנרחבים שלנו". שאיפה הומאנית שלמה, שוב על פי מה שנראה לי, צריכה להיות שאיפה שהכל יהיה טוב. מה שמוביל אותנו לסעיף 2. מכיוון שאנו באמת שואפים להיטיב ולתקן את העולם כולו, אנחנו לא צריכים להבהל מהעובדה שמשטרים טוטאליטרים או אחרים עושים שימוש בטענות דומות. ואגב, המלחמה בעמלק לא היתה מלחמה חריגה באכזריותה בעולם העתיק דאז, כך שלא שייך להקביל אותה לתקופתנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אינני רואה היכן בתגובותי למעלה כתבתי על כימות כזה של ההומאניות כפי שאתה מתאר. ממש לא. דנתי רק באי הרלוונטיות של הנחה מסוימת ("מה שטוב לי טוב לכולם") לדיון ולהומאניות בכלל. שאיפה הומאנית שלמה היא אכן זו הרוצה כי "הכל יהיה טוב" - אך יש לפרט מעט יותר. הייתי אומר - "שלכל אחד יהיה טוב, עד כמה שנתן, על פי תפיסתו הוא". 2. הו הו - להיטיב ולתקן את העולם כולו! לא פחות! לתקן - משמע לגרום לו להתקיים על פי האידאלים המסויימים מאד שלכם, כן? ואם לא, אולי מוטב מותו מחייו? זו בדיוק הסיבה להגדרתי המדוייקת יותר בסעיף הקודם. זו גם הסיבה מדוע יש קשר חזק ואמיץ בין יהדות להומאניות - קשר של שלילה גורפת, שכן האחת (למרבה הצער, יש להוסיף) נוגדת את השניה להפליא. וחבל. אגב המלחמה בעמלק - אינני מדבר במלחמה עצמה, אלא בסוגיייה כפי שהועלתה על ידך, מספר תגובות למעלה, כדוגמא לטוב שאנו משפיעיים על הסובבים אותנו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מבין נכון, מהדיאלוג בינכם משתמעת זהות בין "הומניות" לבין "טוב" או "טובת הכלל", בעוד שפירוש המושג הוא בסך הכל הצבת האדם, באשר הוא אדם, במרכז תפיסת עולם מסויימת (בניגוד, למשל, ל"מדינה" בפאשיזם, ל"אלוהים" בתאיזם ולעצמי באגואיזם...). לכן היהדות *אינה* הומנית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כמובן צודק; הבלבול בין המושג 'הומניות' ובין 'טוב מקסימלי למספר מקסימלי של אנשים' הוצג כבר בצורה יפה ומעניינת ביותר על-ידי אלכסנדר מאן בתגובה למאמר ישן של דובי בשם 'ההומניזם כדת מדינה' - דיון 133 אלכסנדר מאן הציג את התועלתנות (Utilitarianism), תורתם של בנת'ם וג'יימס מיל, אשר על-פני השטח נראית כבעלת ערך מוסרי רב יותר מן ההומניות, למרות מגבלותיה השונות. אבל זה כבר באמת דיון אחר לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו היתה היו ממשלות בריטניה מאמצות בראשית המאה ה-19 את הרעיונות "התועלתניים" ו"משוואות האושר הכללי" של בנת'ם הרי שחלק ניכר מהבריטים - העניים שביניהם - היו מבלים עד לימינו אלה ב"מחנות עבודה", משוללי חירות מכל בחינה מעשית, למעט הזכות לעבוד, לעבוד ולעבוד, ע"פ כללים ומפרטים מדויקים שהכין בנת'ם לניצולם המקסימלי. הם היו מבלים את מרבית ימי חייהם (לעיתים מילדות) במתקן כליאה הקרוי פאן-אופטיקון, אף הוא פרי תכנונו של בנת'ם, שבו היו נתונים להשגחה של עין-צופיה במשך 24 שעות ביממה (אכן, בנת'ם קדם ל"אח הגדול" של אורוול בעניין זה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אודה ואתוודה - אינני מכיר את משנתו של בנת'ם מגוף ראשון, אלא רק את הרעיונות שעומדים בבסיסה. מה שאתה מציג מאמת את החששות העיקריים שהיו לי בנוגע ל'תועלתנות' - שהיא מזניחה באופן מחפיר את השוליים האנושיים וגורמת עבורם למצב שלילי מקסימלי ע"מ שלשאר יהיה מצב חיובי מקסימלי. כלומר, שהשאיפה להטב את מצבם של רבים *ככל האפשר* כוללת בתוכה את ההנחה הסמויה שיהיה מיעוט, ככל הנראה גדול למדי, שישלם את מחיר איכות חייו הגבוהה של הרוב בצורה של חיי פרך משפילים ובלתי-אנושיים. תודה על המידע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתוקף תפקידי כאייל הנוקדן (וחן חן לך על הערכתך), אציין שהפילוסוף הנודע נקרא ג'ון סטיוארט מיל, ולא ג'יימס מיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נוקדן נוקדן, אבל למה לא מדויק? ג'יימס מיל (1773-1836) הניח את היסודות הפילוסופיים לתורת התועלתנות יחד עם ידידו ג'רמי בנת'ם. ברנש חביב אשר חולק עימו מטען גנטי זכרי, בשם ג'ון סטיוארט מיל (1806-1873), החליט, מסיבות השמורות עימו, להמשיך ולהתעמק באותו הנושא. ג'יימס מיל - http://userwww.sfsu.edu/~rsauzier/Mill.html ]ביוגרפיה קצרה[ ג'ון סטוארט מיל - http://www.utm.edu/research/iep/m/milljs.htm ]ביוגרפיה קצרה[ http://www.utm.edu/research/iep/m/milljs.htm ]תולדות חיים ועקרונות פילוסופיים[ ג'רמי בנת'ם - http://userwww.sfsu.edu/~rsauzier/Bentham.html ]ביוגרפיה קצרה[ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו, נמסיס! צדקת ממני, ידידי. איני בר סמכא בפילוסופיה, כמובן, והקשתי על סמך ידע כללי שכלל את החיבור של ג'ון ס' מיל ותועלתנות, שכנראה ששגית. אני מתנצל על שמיהרתי לתקנך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצבת האדם, באופן שיהיה לו טוב ולא נניח הצבת האדם במרכז כיצור הדורש מכות. על זה התדיינו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |