בתשובה לפנדורה, 23/01/03 13:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
התקופה ה"אינפנטילית" שלך, כדבריך, נראית לך כל-כך מפעימה מאותה סיבה שהתקופות האינפנטיליות של כולנו נראות, בראי הזמן, מופלאות. כולנו חובבי נוסטלגיה, כלבים שוטים של הרומנטיקה. לכולנו העולם נראה פעם ברור יותר, חד יותר. אבל זה לא שהעולם נעשה מטושטש - זה שאנחנו התבגרנו, ופיתחנו את האפשרות לבחון את השאלות מכמה כיוונים, בעין ביקורתית, אפילו צינית. בבחירות 92', כשעוד הייתי ילדון צעיר ואידיאולוגי, גם אני ידעתי בבירור את כל התשובות. ידעתי בדיוק מה צריך לעשות, מי הצד הצודק ומי הצד הרע בכל העסק. לא היה לי צל של ספק איפה הבית שלי. בבחירות 96' כבר הייתי קצת פחות בטוח, ובבחירות 99' כבר נאלצתי לעשות הרבה חושבים לפני שבחרתי מפלגה, וזו לא הייתה אותה מפלגה בה תמכתי ב-92'. היום, 11 שנים אחרי הבחירות ההן, אני יודע שאז הייתי תמים ובור. לא ידעתי באמת מה קורה סביבי. את עמדותי ינקתי מהסביבה המיידית שלי - משפחה, חברים - שהייתה די הומוגנית. כל זה השתנה. צבא, עבודה, אוניברסיטה - כל אלו מקנים לאדם הצעיר את אותה פרספקטיבה שחסרה לו כשהוא עוד ספון בבית הוריו ובבית הספר. זה לא ש"אנחנו" הפכנו לאדישים. זו את. השאר היו אדישים גם לפני 4,7 ו-11 שנים. אז מה כן השתנה? הבחירה הישירה שברה את התבניות. לרוב האנשים כבר אין "בית פוליטי" - וזה דווקא דבר טוב! לא עוד הצבעה "כי ככה תמיד הצבענו", אלא הצבעה מתוך שיקול דעת, מתוך בחירה כנה ואמיתית בין האופציות הפרושות בפני המצביע בקלפי. זה לא שאף פעם לא היו כל כך הרבה מתלבטים, כמו שמעולם לא היו כל כך הרבה אנשים שניסו *לבחור* במי הם תומכים, במקום להניח כאקסיומה שהם מצביעים ל"בית" שלהם. פעם דעה פוליטית לא הייתה דעה פוליטית, אלא הייתה כפייה של הסביבה על הפרט. חלילה וחס שאדם בשכונה ליכודניקית יתמוך בפומבי במפלגה אחרת - אפילו תהיה זאת מפלגת ימין. הפלורליזם של החברה היום, המתבטא גם בפתיחות לעמדות פוליטיות שונות, הוא התפתחות חיובית בחברה. אכן - קשים חייו של הפרט בעולם הליברלי. הוא נדרש להיות תבוני, להחליט החלטות בעצמו, ולא לפנות לסמכות - ממלכתית או דתית - כדי לקבל תשובות לשאלותיו. אם האדם הוא סיבת הכל ומטרת הכל, האדם הוא גם מקור הכל. זהו היופי שבדמוקרטיה, וזהו גם הקושי שבה. (אגב, תגידי לשכן שלך שיש לו יופי של תשדירים, אבל זה כן חשוב מיהו ומה שמו, כי קשה לתמוך במישהו שאין לו פרצוף או אפילו עמדה ברורה חוץ מזה שרע) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האמת, אתה צודק. נתת לי כיוון חשיבה מעניין. אני, במשך חיי הקצרים, הספקתי להיות פעילה בשלושה מפלגות שונות (קיצוניות יותר או פחות), ועדיין לא למצוא את עצמי. גם בבחירות האחרונות אני פעילה, אבל הפעם עם מעט יותר אידיאולוגיה, ולא, כמו פעם, בגלל שדוד שלי הוא מנהל המטה. בכל אופן, לדעתי, כן הפכנו להיות אדישים, ואני בהחלט לא מדברת על עצמי, דווקא בגלל שאני פעילת שטח במפלגה ואני רואה את התגובות, ועושה טלפונים- אני מרשה לעצמי לקבוע את זה (בתשובה לשאלתי "האם החלטת לאיזה מפלגה אתה מתכוון להצביע?" ענו: "מה את בלחץ? עד הבחירות אלוקים גדול..אני אחליט בקלפי", זה לדעתי מעיד על אדישות) תראה, בשבילי, בתור פעילה, זה רק טוב יותר שאנשים מוכנים לבחון דברים, ולא, כמו תמיד, להצביע למפלגות הבית. אבל זה הפליא אותי דווקא מפני שהמשפחה שלי היא מאד אידיאולוגית בקטעים האלו (מנהלי מטות, פעילים מכזיים, תומכים נלהבים, בן דוד של אבא שלי הוא אפילו חבר כנסת). תמיד הרגשתי שאני היא זו שיוצאת דופן כשאני מוכנה לבחון את האמונות שלי מחדש. בקשר ל"זעם" (אגב, אני לא מצביעה להם, אבל אני מסמפטת אותם), קוראים לבחורצ'יק שעומד בראשה יורם פריינטי, בב"ש השם שלו מאד מוכר, ובאמת הפירסומות שלו בב"ש הם עם תמונות ענקיות שלו, בשאר הארץ כנראה שהוא לא מצא טעם כי לא מכירים אותו. אני מעולם לא קראתי את המצע שלהם, אבל אני יודעת שהוא פעיל בשכונה שלנו המון שנים ונבחר כל שנה מחדש לראש הועד.. (ברור לי שתצחקו על משפטי האחרון...). בזמנו הוא גם עזר לי לחפש מלגות לימודים, והוא די קשוב ןמשתדל לעזור כשהוא יכול...בקיצור- אם אתם מתלבטים, הוא יכול להיות אופציה לא רעה... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |