|
||||
|
||||
הפרקליטות הייתה יכולה *לבקש* צו איסור פרסום, לא להוציאו בעצמה. זה הימור: הולכים לביהמ"ש ומבקשים צו. אם מקבלים — אז יופי (ולשאלתך: עתונאים יודעים על צווי איסור-פרסום בנושאים שהם מסקרים). אם לא, אז זו ממש הזמנה לתקשורת לדווח על הנושא. ובכלל, צווי איסור פרסום נוגעים להליכים המתנהלים בביהמ"ש המוציא אותם. איך אפשר להוציא צו איסור פרסום על משהו שכלל לא הגיע לביהמ"ש? בכל אופן, קשה לי להבין באיזה שלב הייתה אמורה הפרקליטות לבקש את הצו. עם פתיחת החקירה? כלומר, עליה לבקש צו איסור פרסום על כל הליך לא-פומבי שהיא מנהלת, במקום להבטיח בעצמה את חשאיות הטיפול? או אולי הייתה צריכה לבקש את הצו רק לאחר ההדלפה? זה כבר מאוחר מדי, כמובן. |
|
||||
|
||||
לפי מה שקראתי במשך היום, העיתונאי הוזהר ע"י אנשי הפרקליטות שיש בפרסום פגיעה בחקירה, ובכל זאת בחר לפרסם. אני מניח שהרגע בו הוזהר ע"י הפרקליטות, ולא נענה (בודאי נשאל אם בכוונתו להיענות להזהרה), היה הרגע שבו היה צריך להגיש את הבקשה לצו איסור פרסום. העניין הזה מעלה שאלות מעניינות. מי היא אותה "פרקליטות" שהזהירה אותו ? אני מניח שהפרקליטה המדליפה, שיזמה את כל החקירה הזאת ולוותה אותה, היא גם זאת שהייתה כל הזמן בקשר עמו, ואולי הייתה זו שהזהירה אותו, מן השפה ולחוץ. בתוקף טיפולה בפרשה אולי הייתה היא זו שהייתה צריכה להחליט אם לבקש צו איסור פרסום. והיא פעלה אולי בעניין זה לפי שיקול דעתה, כפי שהשופטים העליונים שוקלים את פסק דינם בעניינים שנויים במחלוקת פוליטית לפי שקול דעתם . . . עכשיו, לאחר שהושעתה, "הפרקליטות" זה כבר אנשים אחרים (אולי היועץ עצמו נכנס לתמונה), ולהם יש שיקול דעת אחר. מעניין מה היה אומר סטרשנוב על השאלה הזאת. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |