בתשובה לגלעד דנבום, 21/11/00 9:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
סליחה על הבורות, אבל מי הורה על רצח עם ומי בדיוק מבצע רצח עם? אולי יועיל אם תגדיר מהו רצח עם לדעתך ותתן מספר דוגמאות ממדינות אחרות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי כי ממשלת ישראל הורתה למתנחלים לבצע רצח עם או איזושהי טענה מקבילה. עשיתי אנלוגיה משפטית בין ההוראה לביצוע רצח עם וביצועו, ובין ההוראה לביצוע התנחלות וביצועה - ומכיוון ששני המעשים מוגדרים כפשעי מלחמה (ורצח עם גם כפשע נגד האנושות), הסקתי כי הן המתנחלים הן המנהיגים הפוליטיים שתמכו, בין באופן פעיל בין באופן סביל או רטרואקטיבי, במעשיהם - הינם פושעים אף הם. אין לי שום התנגדות להגדיר ולהדגים מקרים של רצח עם, זה נחוץ לדעתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, תודה. קישרתי בטעות את דבריך לטענותיו של יוסי על טיהור אתני ומכאן ההתייחסות לרצח עם. ולעצם העניין. הציונות השאירה את שאלת גבולות המדינה מעומעמת - אולי במכוון - מאז הכרזת העצמאות. הכמיהה אל הכותל, החיכוכים עם הסורים לרגלי הגולן, מבצע קדש הן רק כמה דוגמאות ליחס הלא ברור הזה אל הקשר בין מדינת ישראל לארץ ישראל. זוהי כבר לכשעצמה גישה לא קבילה מבחינת החוק הבינלאומי היבש, שבו יש רק גבולות ברורים ומוכרים בין מדינות. או שאולי קיימת אמנה המטפלת בנורמות ההתנהגות בסכסוכים אתניים מתמשכים, ולא רק במצבי מלחמה? מעבר לזה, אני לא מצליח לראות כיצד ניתן להתעלם מאלמנט הכוונה בביצוע פשע כלשהו, כולל פשע מלחמה. המתנחלים לא שנאו את הערבים, הם פשוט ניסו להתעלם מהם, כי עניינו אותם הרבה יותר הקברים והאבנים הקדושות. לא היה פה מעשה מכוון כנגד הערבים כאנשים. איש גם לא אמר למתיישבים שמדובר בשטחים שמוחזקים בידי ישראל כפקדון זמני לצורך מיקוח במו"מ עתידי. והם, מן הסתם, לא התאמצו לשאול. על אי הבהירות הזו צריכים לתת את הדין פוליטיקאים שהחליטו כנראה לנצל את הלהט המשיחי של לוינגר וחבריו כדי ללחוץ על הירדנים להגיע להסכם שלום. ראשי הממשלה האלו החליטו באורח ציני לאמלל את תושבי השטחים, לשלול מהם זכויות בסיסיות וליישב בשטחם קנאים דתיים - שהוטעו להאמין שיישוביהם החדשים יסופחו לישראל. אז מי כאן הפושע הגדול ומי הפושעים הקטנים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיטה שלך גורמת לבנאליזציה של פשעיהם של המתנחלים. מסופקתני אם הם הלכו כצאן אחרי המנהיגים הפוליטיים מבלי להיות מודעים להשלכות הפוליטיות מרחיקות הלכת שבמעשיהם. מלבד זאת, בל נשכח כי פעמים רבות היו אלו דווקא המתנחלים עצמם אשר כפו את צעדיהם על הממשלה והכריחו אותה להתמודד עם הבחירה של תמיכה במעשיהם או התמודדות עם מראות של פינוי בכוח של יהודים (צעד שהיה עלול לגרור גם אלימות מצד אותם המפונים). האדישות, כפי שאתה מציג אותה, של המתנחלים כלפי הערבים מעוררת חלחלה. תאר לך מצב שבו מישהו יהרוס את ביתו של שכנו כדי שיוכל להרחיב את גינתו; האם מכיוון שכוונתו הייתה לשפר את חייו ולא להרע את חיי שכנו יש להקל בחומרת מעשיו או לפטור אותו מתשלום עבורם? הפוליטיקאים, כמו המתנחלים עצמם, חטאו שניהם וצריכים להענש בהתאם. הפוליטיקאים חטאו יותר אולי בכך שנכנעו למעשה החטיפה של המתנחלים ולא הבהירו להם מהיום הראשון שמעשיהם לא יסבלו במדינה דמוקרטית ושואפת-חוק. למה הם עשו זאת? אולי לערן הפתרונים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |