בתשובה לנעה של הים, 21/01/03 15:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נו, גם אני מרחם עליך, צר לי עליך, חבל לי שאנשים נאלצים לחיות כך בשקר, מבזבזים את חייהם על הבלים, חיים בפחד מפני איזה אל נורא ואיום. את תאלצי לקחת את זה כאקסיומה, אגב, שממש לא רע לי עם זה שאני קופיף שעיר. דווקא נורא משמח אותי, אישית. לגבי גלגל המזל שלך, אבהיר לך שוב: לא רק שתי אופציות קיימות, משום שיכול מאוד להיות שיש אל, אבל הוא לא האל היהודי. אולי הוא האל הנוצרי? אולי בכלל יש הרבה אלים - נגיד, שהיוונים צדקו? או אולי ההינדואיסטים הם שצודקים? או היפנים? איך את יודעת שאת לא הולכת לאלף עזאזלים אחרי מותך משום שהאמנת באלוהים הפיקטיבי שלך, כשלמעשה האל האמיתי הוא זה איזה שבט אפריקני עלום שם? אז זה לא חצי חצי. יש לך איזה אלפית של סיכוי שאולי האמונה שלך, מבין כל האמונות בעולם, היא הנכונה. על זה לשים את כל החיים שלך? לא נשמע לי שווה. סתם כדי שתדעי, את ההימור הזה לא את המצאת ולא הרבנים שלך. מי שהמציא אותו הוא דווקא כומר בשם פסקל (ולפיכך הרעיון מוכר כ"הימור של פסקל"). באותה הזדמנות אני גם אמליץ לך על ספרו של קרל סייגן "עולם רדוף שדים". קריאה מהנה. אני אינני יהודי בשום מובן סביר של המילה. את יכולה לקרוא לי מה שאת רוצה, אבל זה חסר ערך. את יכולה לקרוא לי קופיף יהודי, וזה לא ישנה את העובדה שאני אדם אתאיסט. זה שאני לא אצליח לשכנע אותך שאין אלוהים אני יודע טוב מאוד. מספיק זמן השחטתי על ויכוחים עם שכמותך כדי להבין זאת. מה שחשוב לי שתביני זה שהאמונה שלך אינה מבוססת על *ידיעה*, על *הוכחות* או על *עובדות*. היא בסך הכל אמונה. לך לא אכפת להאמין במשהו חסר ביסוס. לי זה מפריע. כשאני התחלתי להתקרב אל הדת, בהשפעת הרב שלי לבר-מצווה, בדקתי כל מיני ספרים - כאלו שהוא נתן לי, וכאלו שאני מצאתי בספריה. את מה שאת קראת בגיל 17, אחרי אינדוקטרינציה בת שנים רבות, אני קראתי בגיל 12: קיצור תולדות הזמן, מעבר לגבול התודעה, השען העיוור, הידד לברונטוסאורוס, פרות קדושות וחזירים משוקצים, ועוד ועוד ועוד. את זה עימתתי מול טקסטים שנתן לי אותו רב. ההחלטה שלי באותו הזמן הייתה שאין לי שום סיבה לחשוב שדווקא יש אלוהים. העדויות שמראות שאין שום סיבה לחשוב ככה. את "מרגישה" אותו. אני לא מרגיש שום דבר כזה. אם היית מסתפקת בלהגיד שככה את חושבת, לא הייתי מטריד אותך, אבל ההתנשאות שלך, כאילו את צריכה לרחם עלינו, זה שאת חושבת שאת יורדת עלי בכך שאת שולחת אותי לגן חיות לבקר את אבותי - זה מה שמעיק. תכירי בכך שהאמונה שלך מבוססת על אוויר, על דברים בעלמא. כשתכירי בכך, נדבר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המתמטיקאי בליז פסקל לא היה כומר, למרות שכמה חוויות בחייו הפכו אותו לנוצרי אדוק: (כולל גם את "ההימור של פסקל"! 2 במחיר 1!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני לא אחזור על ההתנצלות שזה לא היה אישי. מה שכן הוא שהבנת שנפגעת עד עמקי לבבך העדין כי אני מרחמת עליך. צר לי, אבל זה לא בר שליטה. כמו שאינני מסוגלת פעמים רבות למנוע מעצמי לחוש רגשות אחרים. אני מאחלת לך ולא מרוע לב או רצון להרע מוות קליני. מהצד שלך - מה אכפת לך? זה לא צריך להפריע לך. עוד סוטול של בין לבין. בין הציזבורגר לבייקון וחוזר חלילה (או אל הקפוצ'ינו) מוות קיליני, סיבוב בר חזרה לעולם החומר. אשתדל לא להכביר ברחמים. אלוקי הוא אב הרחמים ויותר מכך, הוא ציווה עליו לנהוג במצוות הרחמים. (אני לא בטוחה שהוא התכוון עליך באופן אישי ובכל זאת..) נולדת יהודי, בחרת להיות אתאיסט, זו זכותך. לא כפיתי עליך שום דבר. האמונה שלי לא מבוססת בעלמא, היא מבוססת על דברים אשר אין לך שום כלום אליהם. וחבל. אינני לוקחת את המסר שלי בחזרה, את עיקרי הדברים, אני לוקחת חזרה את ההערות הפוגעות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |