 |
נדמה לי שאני לא חולק על הגישה שלך, או, אם לדייק, על אותם חלקים בגישה שלך שאני מבין.
אותו משותק שמזיז את העכבר, בודאי עושה זאת מרצונו. ההנחה שלי היא שגרוי חיצוני של אזורים שונים במוח (אם כי ייתכן שיידרש גרוי של הרבה אזורים בו-זמנית) יוכל גם הוא לגרום לחווית ה"אני רוצה" של המוח המגורה. קסדת האמונה שהזכרת נראית תומכת באפשרות הזאת - אגב, הייתי שמח לקבל לינק1 - וגם תופעות פוסט-היפנוטיות מרמזות על כך שהתודעה נוטה לייחס רצון (חופשי, אבל את זה נעזוב כרגע) לפעולות שונות.
מכל מקום, "נראה לי" ו"סביר בעיני" כמובן אינם נימוקים שישכנעו את זוהר, הם לא טובים יותר מה"לא מסתדר לי" שלה, לכן כל מה שרלבנטי בעיני בהקשר של הפתיל הנוכחי הוא שמחקרו של פנפילד לא מעלה ולא מוריד בקשר להוכחת קיומו של אלוהים. סורפרייז, סורפרייז.
_
1- מעניין, למשל, מה קורה לאותה אמונה כשמפסיקים את הזרם, האם היא נעלמת מייד2? דועכת לאיטה? נשארת קבועה? מעניין לא פחות אם אפשר, בעזרת גירוי אחר ל*בטל* אמונה קיימת. אלמלא עניין האלקטרודות - יש לי אברסיה קלה מחורים בגולגולת - הייתי די נהנה להיות מאמין למשך כמה דקות, ולו רק בשביל לחוות את זה באופן בלתי אמצעי. היה יכול להיות נחמד גם לנהל דיאלוג תיאולוגי קצר עם מר ו. שהיה הופך לכופר זמני באותן דקות... כלומר, אם הייתי מוכן בכלל לשוחח עם זולל השרצים ההוא.
2- אני מנחש שלא, אבל היה יכול להיות משעשע אם כן.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש