בתשובה לטלי, 19/01/03 5:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בעניין הפרשנות, רצח או התאבדות. כפי שהראיתי ישנן כמה אפשרויות והן סבוכות זו בזו. אני תומך בזו של הדחיפה דווקא אולם איני יכול להתעלם מזו של ההתאבדות. היא נראית לי סבירה לא פחות. מובן שאז ייתפסו ה"שדים" כמחשבות טירוף. אני נוטה להרגיש כי השיר מכוון לשתי האפשרויות יחדיו והן מחזקות זו את זו. שני המעשים הם כמובן בגדר לא רגיל או נורמלי, בעיקר לאור האווירה ה"אוטיסטית" (כפי שנאמר פה בהמשך, שמלווה את השיר. בעניין שבירת השורות. היחידה הבסיסית של הפרוזה היא המשפט בעוד זו של השיר היא השורה. כאשר ישנה התאמה - שורה למשפט או ליחידה תחבירית (איבר במשפט למשל) - הרי זהו מצב של איזון. נטייה לכאן או לכאן היא נטייה לפרוזה או לשירה. גלישות טובות שמנסות להשיג אפקט (ולא סתם להסתדר עם המקום) חותכות משפטים ופורסות איבר תחבירי אחד על יותר משורה. כתוצאה מכך עלול להיווצר מצב שבו ישנם שני איברים בשורה הבאה. כאן למשל בבית הראשון "וסיפרה", השבירה, גם אם היא מוצדקת (והיא כן כי איבר חדש במשפט) אינה ממשיכה באותה שורה ובכך למעשה מקשה על הקריאה, כמעין משפט מרובה פסיקים. זה שההסגר הוא יחידה עצמאית זה נכון אולם כאן מיקומו בשורה משלו, גם אם הוא מוצדק טכנית, יוצר רצף שבירות חסר אפקט שמקשה על הקריאה. כמו כן הוא יוצר הקבלה גרפית ונשימתית בעת הקריאה בין ההסגרה לכל אחת מן השורות האחרות בעוד שמבחינת המשמעות במשפט אין להן אותו משקל. במקרה הטוב יש כאן שימוש נכון טכני ולא טוב אפקטיבית באפשרויות השבירה. גם בהמשך: דחפתי בעצמי/ ילד גדול - נכון שישנן כאן דתי משמעויות אולם אלו קיימות סמנטית גם בלי השבירה וזו אינה משרתת אותן ויותר מקשה מתומכת. השורה האחרונה גם היא שבירה מיותרת לגמרי. אולם אם לא תהיה שבירה שם השורה תהיה ארוכה מדי. איך פותרים את הסוגיה? למשוררים פתרונים. אני רק קורא. חשוב להבין שהטענה הוותיקה "אם נשבור את השורה א בשנייה שעוברים בין השורות הקורא יבין כך ואחר כך יבין אחרת" היא בדרך כלל בעייתית ולא עובדת. שבירת השורה שמשנה משמעות נשענת על טריק סמנטי שקיים בתוך המשפטים ולא רק על שבירת השורות. כך גם בעניין השד. קשה לי להסכים לטענה שעד שעוברים שורה חושבים שזה שד טוב ואז מתברר שזה ג'יני (שיצא בכלל מתוך מנורה. שד מבקבוק נדמה לי שזה השד העדתי). שבירת השורות כמכשיר להפיכת משמעות עובדת בדרך כלל בכך שהמילה הבאה משתייכת כבר למשפט הבא כך שניתן לקרוא בשתי צורות. בעניין למה מדבר השיר, לשכל או לחושים, כנראה שזה עניין של כל אחד לעצמו. מבחינתי שיר שכתוב כפרוזה הוא שיר שכלי, שיר שדורש התעמקות כדי להבינו הבנה ראשונית פונה לשכל, למנגנוני ההבנה המורכבים יותר. שימי לב שכתבתי פונה לחוש ולא לרגש. הפנייה לרגש נובעת כבר מהבנה יסודית יותר, אם כי גם הרגש שבשיר נפגם לדעתי כאשר זה הופך לאובייקט פיענוח. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רק אשוב ואומר (בהמשך לדיונים קודמים בהם לא הגענו להסכמה), כי שבירת השורות יכולה לשמש גם בקביעת קצב הקריאה ונקודות העצירה, לשמש כעצירה זוטא (הרף), או לשם בניית אפקט ויזואלי (שהרי, לא בהכרח הכל מילים, גם ללבן שביניהן, או מסביב להן, יש חשיבות). בקיצור, מבנה השיר יכול לשמש גם כמדריך לקריאה, אם נכונים לקבל אותו ככזה, לצד או אל מול התחביר והמשקל (לדוגמא). כל זאת, כמובן, עלול להיות לא אפקטיבי במידה ולא נעשה שימוש מושכל בכלים אחרים העומדים לרשות הכותב, או, לחלופין או בנוסף, בכשרון רב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |