|
||||
|
||||
[הבהרה: חוץ מאינטראקציה מעטה ביותר באייל אני לא מכיר את מיכאל שרון בשום צורה אחרת] מתוך שלוש התגובות שלו במאמר הזה, רק באחת הוא הזכיר את סיפרו, ואותה אחת הייתה תגובה למישהו(לי) ולא תגובה למאמר עצמו. אני בהחלט מבין את הבעייתיות בסיגנונו, וגם לי לקח קצת זמן להתרגל לסגנון(אני לא סטודנט לפסיכולוגיה), ואם למישהו אין כוח להתרכז בכאלה טקסטים זה נראה לי סביר בהחלט, אבל בהחלט יש הרבה תוכן בדבריו. במצב הנוכחי של האייל, הבחירה להעיר דווקא לו מכל האנשים נראית לי תמוהה משהו. נ.ב. כל זה מבלי לתמוך בתגובתו אליך, שכללה עלבון מיותר בהחלט לטעמי. (כדה"ב) |
|
||||
|
||||
אני תוהה איך היית אתה מרגיש אם היית כותב מאמר ומישהו היה מגיב לו בלי שום קשר לנושא המאמר אלא אך ורק בהקשרים המעניינים אותו ואותו בלבד ומובנים לו בלבד. לא כל שכן כשהדבר חוזר יותר מפעם אחת. "במצב הנוכחי של האייל"? הסבר, פרט, נמק והבא דוגמאות. תודה. |
|
||||
|
||||
ואף מפתחות את הנושא. בבקשה קיראי שוב, תוך מידת ריכוז סביר, את מה שאמרתי. נ.ב., מדוע שלא תגיבי לדברי אודות סביבת לאום, זכויות אזרח דיפרנציאליות, אתאיזם, מטפיזיקה אישית וציבורית, עסקני הדת והאתיקה הציבורית, או תגיבי לדברי כותבים אחרים או למאמר עצמו? בודאי יש לך מה לאמר. למה לתקוף אישית במקום להגיב באופן עניני לנושאים הנידונים? |
|
||||
|
||||
תגובה 121565 |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |